מעשה רקח על הלכות שגגות· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה ח
אבל אם בא על אשתו וכו'. מדלא חילק משמע דבכל גווני קאמר וקשה דקי"ל כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן הבאין מן הדרך ואין צריך לשאול לה כלל כמ"ש רבינו פ"ד דאיסורי ביאה הל' ט' אם לא שנאמר דסמך למ"ש שם או בדאין לה וסת קבוע או בהניחה נדה דעל כל פנים צריך לשאול:
הואיל וזמנו בהול אינו מדקדק. אפשר שנתכוון בזה למ"ש בפסחים דף ע"ב כגון שקדם ומל של ערב שבת בשבת דאיכא הך דשבת דטריד ביה הכא כגון שקדם ושחטינהו לאמורי צבור ברישא ע"כ ורבינו לקמן הל' י"ג חייב חטאת על התוספת דמשמע דאמורי צבור שחט ברישא ובהכי תתורץ קושיית הרב לח"מ והרב שמות בארץ ז"ל שהקשו דאמאי לא חילק רבינו כיון דשניהם יש להם קצבה עיי"ש וע"ע להרמ"ע מפאנו ז"ל סי' ק"ה ומבואר הדבר דלהו"א שהביא מרן ז"ל לקמן הא כדאיתא והא כדאיתא עיין עליו ומ"מ הרואה יראה דדברי מרן ז"ל תמוהים ודחוקים עעיין עליו ועיין מה שכתבתי בסוף פרקין:
אבל אם לא היה אחד מהם ראוי וכו'. קצת קשה דמלתא דפשיטא היא כיון דאין אחד מהם ראוי למה יפטר וצ"ל דכוונתו אפילו שמל את של (מ"ש) [ערב שבת] בשבת דהו"ל מילה הגונה אלא שלא ניתנה שבת לדחות אכן אכתי קשה דמאי שנא מבא על יבמתו נדה שפטר לעיל הרי התם נמי עשה מצוה דיבום ומהאי טעמא פטרו ה"נ עשה מצוה דמילה ומדברי רבינו פ"ב דיבום נראה דלא קנאה שהרי הזכיר אנוסה וישנה וכו' ולא הזכיר נדה וכבר ידוע דרבינו פוסל אפילו הקדושין כשהיא נדה ואין זה פלא שהרי אמרינן בפ' לולב הגזול (סוכה דף מ"ב) דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור אך אין זה כלום דהשתא בדלא עשה מצוה פטור בדעשה מצוה דהיינו שמל דעל כל פנים יצא ידי מילה יתחייב ועוד דרבינו לא הביא ההיא דר' יוסי בעולת העוף שנמצאת בין אגפיים וצ"ע אם לא שנאמר דגבי יבום עשה מצוה כתקנה משא"כ גבי מילה דביום השמיני כתיב: