מעשה רקח על הלכות שגגות· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה ז
בשבת ופטור. ט"ס הוא וצ"ל ובשבת פטור. ומ"ש
בנתכוון להגביה את התלוש וכו' ומרן ז"ל כתב דלאו לדיוקא נקטיה וכו' ע"כ נראה דכוונתו דאין לדייק דדוקא נתכוון להגביה הא אם נתכוון לחתוך יתחייב וכו' דזה כבר ביארו פ"ז והכא לא נחית רבינו לדיוק זה אלא כלפי דין העריות והמאכלות שלא נתכוון לא לבעילה ולא לאכילה אפילו דהיתר לכך נקט נתכוון להגביה וחתך דהוי בנושא שוה לבעילה וזה לחיוב וזה לפיטור והרב כנה"ג הקשה על מרן ז"ל. ולענ"ד נראה דזו היא כוונת מרן ז"ל ואין כאן גמגום ואף מה שדייק שם ממ"ש רבינו בלא כוונה לחתיכתו וכו' על פי האמור יתיישב דבכי הא בבעילות ומאכלות חייב כמ"ש רבינו להדיא בלא כוונה לבעילה בלא כוונה לשם אכילה גם מ"ש הרב שם דכוונת רבינו הכא בחתך אותו הדבר עצמו שהיה סבור שהוא תלוש ונמצא מחובר ועוד שם שסיבב לשון רבינו לכוונה אחרת ולעולם דפוסק כאביי מלבד שדבריו מגומגמים ודחוקים מ"מ אם איתא לרבינו היה לו לפרש וכבר העיד ז"ל על עצמו שכפי דבריו דברי רבינו בהל' שבת סותרין אותו ודברי מרן ז"ל על פי האמור שרירין וקיימין: