מעשה רקח על הלכות שביתת עשור· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה ה
אפילו אכל ושתה מהם הרבה. קצת קשה דבגמרא דף פ"א אמרו אנא דאמרי פורתא טובא מי אמרי וכו' משמע דטובא מחייב וכבר נתעוררו בזה הרב ב"י סימן תרי"ב והרב לח"מ ובספר שמות בארץ עיין עליו ולענ"ד נראה דכשאמרו אנא דאמרי פשוט הוא דכוונתו לפי טעותם וכלומר דאף דעתם לא אמרתי דאין כאן חיוב אלא במעט חומץ אבל הרבה כמו שעשו הם לא דברתי בזה וכל הני אגידי אהדדי לכתחילה ומזוג ונמצא שאין ללמוד מזה לענין דינא דכלפי טעותם קאמר להכי כלל רבינו ציר ומורייס וחומץ דכיון דאזוקי מזקי לא שנא פורתא לא שנא טובא דאם מעט מזיק מכל שכן הרבה וכמ"ש הרב מג"א שם דאיירי דוקא כשמבעבע כשמשליכים אותו בארץ ע"כ. אם כן כל שכן בהרבה אלא דבחומץ מזוג מסתברא לחייבו דהרי ראוי לשתות דכבר הותש כחו וכדברי רב גידל אף דהרב ב"י שם הביא דברי רבינו יונה והכלבו ז"ל ס"ל דבהרבה חומץ חי חייב עיי"ש וכ"כ בסי' ר"ד בשם הרבינו יונה ונראה דבר רחוק מהשכל. אלא שיש לדקדק שרבינו פ"י דתרומות פסק או גמע את החומץ הרי זה משלם קרן וחומש וכבר השיגו הראב"ד ומרן ז"ל הליץ בעד רבינו עיי"ש ומכל מקום רבינו נראה כסותר את עצמו דכיון דהחומץ חי אזוקי מזיק ופטור ביוה"כ היכי מחייב קרן וחומש בחומץ סתם דמשמע אפילו חי ונראה שיתורץ בדקדוק לשונו ז"ל שכתב תחילה והסך יין ושמן כאחד או ששתה שמן וחומץ כאחד או שכסס את החיטים או גמע את החומץ הרי זה משלם קרן וחומש ע"כ. הרי שבשמן וחומץ נקט לשון שתיה ובחומץ לבדו נקט לשון גמיעה דהיינו מעט דרך טועם בעלמא משא"כ אם שתה ממנו דרך שתיה אה"נ דאינו משלם אלא הקרן וכן תירץ הרב שמות בארץ עיי"ש ומ"ש רבינו פ"ח דברכות דשותה את החומץ מברך שהכל יש מי שתירץ דאיירי במזוג קצת עיי"ש ונראה לענ"ד דוחק דעל המלח נמי דאינו ראוי כלל לשתות ואפילו הכי כתב רבינו שם דיברך שהכל עיי"ש.