מעשה רקח על הלכות שביתת עשור· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה ד
אכל מעט וכו'. תוספתא פרקא בתרא דיומא ודין השתיה נתבאר ג"כ שם ומבואר מלשון רבינו דחשבינן גם השתיה עצמה לשיעור כדי שתית רביעית ויתכן קצת בהא דבאדם בנוני מלא לוגמיו הוא פחות מרביעית ובשאר איסורין שכתב רבינו פי"ד דמאכלות אסורות יתכן בשישתה מהר דאף ששוה קצת אפשר דלא ישהה כ"כ כזמן שאדם אחר ישתה רביעית לפי דרכו וכ"כ הרב לח"מ ז"ל ונפקא מינה לענין המשקה שדרך לשתותו חם כל מאי דאפשר לענין ברכה אחרונה כגון הקאפ"י לדידן דקי"ל דבעי רביעית וא"א בעולם שלא ישהא בשתייתו יותר מרביעית וכבר מפורסם המחלוקת בין האחרונים נשמתם עדן בזה דהרב שיירי כנסת הגדולה או"ח סימן ר"ד ומה"ר יוסף אישקפה [בספר ראש יוסף] והרב בני חיי שם ומהר"א לוי שהזכיר השו"ת זרע אברהם ח"א סימן ב' והלכות קטנות סי' ט' ס"ל דיש לו לברך. אמנם מהר"ר ידידיה אבואלעפיא שהביא הכנסת הגדולה משם אביו הרב ז"ל והפר"ח בתשובותיו בסוף המים חיים ושו"ת זרע אברהם שם [והרב משה בן יעקב חגיז בשם מהרמ"ג] ומהר"ם בן חביב בתוספת יוה"כ דף י"ב והרב משנה למלך פ"ג דהלכות ברכות ז"ל והרב חיים אבואלעפיא נר"ו בסוף ספר עץ החיים ס"ל דאין לברך ברכה אחרונה כלל וטעמם וראיותיהם הלא בספרתן ואין להאריך אמנם אנן בדידן רובם הסכימו בהחלט שלא לברך ונפקא מינה נמי לשותים מרק חם שזה דרכו לשתותו גמיעה גמיעה וגם לענין המשקים ששותים בתוקף הקיץ עשויים משלג וקור ומיני מתיקה והוא קרוש ממש עד שא"א בשום פנים לשתותן כי אם בשהיות רבות ולענ"ד הנכון לצאת ידי כולם ולהשתדל בחדא מתרתי או לתת ריוח בין שתיה לשתיה יותר מהנהוג דבהכי הוו תרתי לטיבותא חדא דשוהא יותר משתיית רביעית ודאי ועוד דאין דרכו בכך דנ"מ טובא כמו שבא בדבריהם נ"ע או שישתה פחות מרביעית א"נ ישתה מעט מים או יאכל פרי שברכתו האחרונה בורא נפשות רבות או מעט ירק וכיוצא ונכון לבו בטוח בה'.
ודע דרבינו בפ"ח משאר אבות הטומאות דין י"א פסק לענין פסול גויה דהצירוף הוא כדי אכילת פרס גם לענין השתיה וכבר נרגש מזה הרב המגיד ז"ל ותירץ שעשו חיזוק בטומאת גויה של דבריהם וכו' וכן כתב מרן ז"ל והקשו המפרשים ז"ל דשם בכריתות מוכח בהיפך וביומא דף פ' אמרינן באוכל חצי פרס בטומאת גויה דהקילו משום דלא הויא מדאורייתא ומאי דנראה לענ"ד דכיון דאשכחן דחז"ל החמירו במשקין יותר מהאוכלין דהא גזרו על המשקין להיות תחלה והיינו טעמא משום משקה זב וזבה דהחמירה בהם תורה וכדאיתא בפ"ק דשבת ובסוף פ"ק דפסחים להכי ראה רבינו לפסוק לחומרא לענין השתיה בטומאת גויה וההיא דפי"ט איירי לענין אכילה וכמ"ש רש"י ז"ל וההיא דכריתות כבר כתב הרה"מ שלא רצה רבינו לדחות התוספתא עיין עליו.