מעשה רקח על הלכות שאר אבות הטומאות· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה ג
אפילו היה (עצם) כשעורה או פחות. נראה דאיצטריך לשרצים דבזולתן לא יתכן אבר כשעורה או פחות שיהיה בו גידין ועצמות ובשר כדי להעלות ארוכה:
ומ"ש
והוא שיהיה האבר כברייתו בשר וגידין ועצמות הכוונה על כברייתו והוא הדין אם מתחילת ברייתו אין בו בשר כיון שיש בו עצם וגידין טמא וכן משמע ממ"ש פ"ד הל' ג' אבר מן השרץ כברייתו והתם נמי לא ביאר אלא הכוליא וכו' כדאיתא בגמרא הרי שכיון שהאבר כברייתו תו לא קפדינן אבשר ומאי דקפדינן אבשר היינו דוקא בהיה בו ונחסר והיינו מ"ש רבינו
ויהיה עליו בשר כדי להעלות ארוכה דהיינו שנחסר כיון שנשאר ממנו כדי להעלות ארוכה טמא: