מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש· רבי מסעוד חי רקח
פרק יג · הלכה ט
אבל בהמת העכו"ם ומשאו וכו'. הרב כסף משנה ז"ל ביאר כוונת רבינו דלענין טעינה קאמר, אך לענין פריקה פשיטא דחייב אף בבהמת כותי משום צער בעלי חיים, ולפי זה מה שסיים רבינו בבהמת הכותי, ומשאו דאינו מיטפל בה אלא משום איבה, הכוונה על הטעינה, דאילו על הפריקה בלאו טעמא דאיבה חייב משום צער בעלי חיים, אלא דאכתי קשה קצת אמאי לא ביאר רבינו להטעינה יין נסך אין זקוק לה, שכן אמרו שם בהך סיפא להדיא, ואולי יש לומר משום דמלתא דפשיטא מהתם דמשמע דלא מחייבינן ליה משום איבה, אלא בהיתרא, אבל באיסורא אין חכמה ואין תבונה וכו', ודברים מגומגמים הרבה ראיתי להמבי"ט ז"ל בזה, וזה לשונו: בהמת גוי ומשא ישראל וגוי מחמר, או בהמת ישראל ומשא גוי חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל, אבל בהמת גוי ומשא גוי פטור, דתניא התם בהמת גוי ומשא ישראל וחדלת ואוקימנא לה כר' יוסי הגלילי דאמר צער בעלי חיים לאו דאורייתא, משמע דלרבנן לא דרשינן וחדלת אלא לבהמת גוי ומשא גוי דפטור, ואינו חייב בטעינה אלא משום איבה, ומפריקה פטור מטעם פריקה כדדרשינן וחדלת, וחייב משום צער בעלי חיים, וכמו שכתב הרא"ש בפסקיו עכ"ל, והקושי מבואר דרבינו בגוי מחמר כתב דאינו זקוק לו, ובאינו מחמר חייב על שתיהם, ואיך כתב הרב דאף במחמר חייב לטעון ולפרוק, ועוד לפי דבריו מה הקשה הטור על רבינו, ומה השיב הרב המרשים, ומה הליץ הרב כסף משנה ובבית יוסף חו"מ סי' ער"ב, ועוד לפי דבריו דלרבנן קרא דוחדלת לא אתא אלא לבהמת גוי ומשא גוי, אבל בהמת ישראל ומשא גוי או בהיפך חייב בפריקה וטעינה, א"כ למה לי גוי מחמר, ותו דמדכתב דקרא דוחדלת לא אתא אלא לבהמה גוי ומשוי גוי, מעתה בבהמת גוי ומשוי ישראל חל עליה חיוב דפריקה וטעינה מן התורה, ואיך סיים משום צער ישראל, וצ"ע. ובספר לחם יהודה ראיתי שנדחק הרבה בביאור דעת רבינו עיין עליו.