מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש· רבי מסעוד חי רקח
פרק יג · הלכה ח
שנאמר עזוב תעזוב וכו'. כתב הרב כסף משנה ז"ל דנלמד ממה שיבא בסמוך, אם היה זקן או חולה חייב ע"כ, ולא ידעתי למה הוצרך ללמדו מזקן או חולה, דהא תלמוד ערוך הוא שם, עזב תעזב אין לי אלא בעליו עמו, שאין בעליו עמו מנין, תלמוד לומר עזב תעזב מכל מקום, הקם תקים אין לי אלא בעליו עמו, שאין בעליו עמו מנין, תלמוד לומר הקם תקים מכל מקום, ופירש רש"י, עזב תעזוב פריקה, הקם תקים טעינה, ע"כ.
ועל מה שכתב רבינו,
ואם היה בעל הבהמה שם וכו' פטור, הטור ז"ל חו"מ סי' ער"ב כתב דפטור ממצות פריקה, אבל מטעם צער בעלי חיים חייב, וכתב שם הבית יוסף שכן דעת רבינו, ושסמך על מה שכתב לקמן הל' י"ג ע"כ, וכדי שלא יחלוק רבינו על הטור ז"ל, נוכל לפרשו כן, אף אם אינו מוכרח, דכיון דחבירו שהוא בעל החמור עומד שם מה לו לזה הצער, אך ההיא רובץ ולא רבצן רובץ ולא עומד שהביא הבית יוסף שם, שהרי"ף ורבינו השמיטוה, מפני דאף שפטורים מדין טעינה חייבים מדין צער בעלי חיים, בהא ודאי שכן נראה האמת.