מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה יא
וה"ה לשאר כל העריות וכו'. המשנה למלך ז"ל פרק כ"ד דהלכות שבת נסתפק אם היה זה בשבת מהו שנחלל שבת בשביל הצלתו מן העבירה, דהא קיימא לן אין עונשין בשבת אפילו שהוא מצות עשה, ובשלמא ברודף אחר חבירו להרגו, מפני פיקוח נפש דין הוא שנחלל שבת, אבל בגילוי עריות מאי, ואין לומר דלא הוי מחלל שבת משום דהוי מקלקל בחבורה, שהרי כתבו התוס' [בסנהדרין] דף ל"ה ודף ע"ג דהרציחה חשיב תיקון, משום דיש לו כפרה, ושוב הביא מדברי הרי"ף ורב שרירא גבי עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכפורים שחל להיות בשבת, בסוף פרק אלו עוברין, דמיירי כגון שהיה רודף אחר הזכור או נערה מאורסה, הרי סבירא ליה דאפילו בשבת קאמר, אך להתוס' שכתבו שם דהך ע"ה היינו שכופר להכעיס, דהוי ליה הריגתו כמו פיקוח נפש שהוא ליסטים וחשוד על הדמים וכו', אין ללמוד דין זה דרודף אחר העריות, דשאני התם דהוי פיקוח נפש וצ"ע, עיי"ש.
מתוך ריסי עיני כבודו נראה שדברי התוס' דף ל"ה וע"ג הביאוהו לידי ספק זה, אך לענ"ד הדבר מבואר הרבה שהרי בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף ע"ד) [ע"א] השוו נערה מאורסה לרוצח, מה רוצח יהרג ולא יעבור, אף נערה מאורסה תהרג ולא תעבור, וכי היכי דרוצח ניתן להצילו בנפשו, אף בשבת, הכי נמי רודף אחר נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשו, אפילו בשבת, תדע שאמרו שם, אמר רבי יוחנן משום רב שמעון בן יהוצדק נמנו וגמרו בעליית בית נתזא בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרים לו לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג, חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים, ופסקו רבינו פרק ה' דיסודי התורה, ושם ביאר רבינו כגון שאנסו לבנות ביתו בשבת וכו', דיעבור ואל יהרג, נמצא דגילוי עריות חמיר משבת, וכיון שכן חל עלינו חובת ביעור נפשו של הרודף אפילו בשבת כיון שקיל לגביה, וההיא שהביא המשנה למלך מהתוס' דף ע"ג, שאני דההיא דמיעוט שבת דאין מצילין בנפשו של מחלל שבת, דודאי לא יחלל זה שבת בשביל חבירו שרוצה לחלל שבת, משא"כ בעריות דחמירי משבת לענין זה פשיטא ודאי דמצילין אפילו בשבת לכו"ע, ודע שראיתי להשיירי כנסת הגדולה ז"ל או"ח סי' שכ"ט בהגהת הטור אות ג', שכתב, וזה לשונו: הרודף את חבירו להרגו יראה שניתן להצילו אפי' בשבת הרב המאירי ז"ל, ע"כ. וכן כתב בחו"מ סי' תכ"ה, ותמיהא מלתא איך כתב לשון יראה דנראה דסברא דנפשיה קאמר, הלא ברייתא ערוכה היא בפרק בן סורר ומורה, תנו רבנן אין לו דמים בין בחול בין בשבת, ופסקה רבינו פרק ט' דהלכות גניבה [הל' ז'], וידוע דכל עצמו של בא במחתרת שהתירה תורה דמו אינו אלא מפני שהוא רודף, והבא להרגך וכו'.