אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש· רבי מסעוד חי רקח

פרק א · הלכה ז

הלכה ה

כיצד וכו' והרי הוא רודף וכו'. לא ידעתי למאי איצטריך לזה, דכיון דבזה לא בעי התראה כלל דהרי אף הרודף קטן שייך בו דין רודף כמו שהקדים, מעתה למה הזכיר אזהרה זו כלל, גם בגמרא דף ע"ב [ע"ב] אוקימו ההיא דישראל הוא, בן ברית [וכו'], כרבי יוסי ב"ר יהודה דחבר אין צריך התראה, ורבינו פוסק דצריך כמו שכתב בפרק א' דאיסורי ביאה וסוף פרק ה' דהלכות עדות, וכאן פסק כרב הונא להדיא בקטן, וגם רב הונא ללישנא בתרא יליף לה מבא במחתרת דמחתרתו זו היא התראתו, וכן פסק רבינו פרק ט' דהלכות גניבה, וקצת יש לומר דרבינו הזכיר זה הכיצד מכח הנימא מסייע ליה שאמרו שם, ודוחק. ומה שכתוב בספרי רבינו ואם יכולין, ט"ס הוא, וצריך לומר ואם אינן יכולין.

ואם יכולין להצילו וכו'. יש להסתפק במי שאמר אלך ואחתוך אבר כגון יד או רגל או עין של פלוני, אם אנו מצווין לרדוף אחריו ולעשות לו כאשר זמם, דהא אפשר שימות מחמת הבעיתותא או הכאה והוי ליה סכנת נפשות, והנה משום לא תעמוד על דם רעך לא גרע מהנהו שכתב רבינו לקמן דין י"ד, אכן באשר זמם יש להסתפק וכעת צ"ע.

אע"פ שעדיין לא הרג שנאמר וקצותה את כפה וכו'. הראב"ד ז"ל כתב, א"א בספרי קא דריש לה הכי ע"כ, נראה דכוונתו משום דהתם דף ע"ג [ע"א], דרשי לה מנערה מאורסה, והביאה רבינו לקמן דין י', גם כאן הוציאו רבינו מוקצותה את כפה לענין דיני נפשות, ובפרק א' דחובל ומזיק יליף לה לענין הבושת מהך קרא גופיה, וצריך לומר דתרתי שמע מינה, דוקצותה את כפה אם בבושת, ולא תחוס עינך בנפשות, וכבר ידוע דרכו של רבינו דבדבר שאין בו נפקותא לענין דינא אינו חושש לדרשת הפסוקים, ובספר לחם יהודה ז"ל נתקשה בזה והדבר פשוט מעצמו.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה