מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ה
רוצח וכו' עד שיבא לבי"ד וכו'. כתב הכסף משנה, בפרק אלו הן הגולין (מכות דף י"ב) [ע"א] ועוד תניא בספרי וכו', ע"כ. שם [בגמרא] נאמר אמר מר זוטרא בר טוביא אמר רב, רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם והרגו נהרג עליו, כמאן, לא כרבי יוסי הגלילי ולא כר' עקיבא, הוא דאמר כי האי תנא דתניא, ר' אליעזר אומר עד עמדו לפני העדה למשפט, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר ורצח גואל הדם את הרוצח, יכול מיד, תלמוד לומר עד עמדו לפני העדה למשפט, ור"י הגלילי ור' עקיבא האי עמדו לפני העדה למשפט מאי דרשי ביה, ההוא מיבעי ליה לכדתניא, ר' עקיבא אומר מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בבית דין אחר, תלמוד לומר עד עמדו לפני העדה למשפט, עד שיעמוד בבית דין אחר, ע"כ. והשתא יש להבין למאי נתכוון הכסף משנה ז"ל, אי לברייתא דר' אליעזר הרי היא דלא כר' עקיבא ודלא כר"י הגלילי, ורבינו פסק כר' עקיבא דהלכתא כוותיה מחבירו בפרק ה' דין י', וכן הקשה המשנה למלך ז"ל, ואי באידך ברייתא דסנהדרין שראו, הרי העיקר חסר בדברי רבינו דבעינן שיעמדו בבית דין אחר, ובית דין אחר לא הוזכר בדברי רבינו, ועוד דממה שהזכיר הברייתא דספרי משמע דאברייתא דר' אליעזר קאי, אף דבספרי שהובא בילקוט אין כתוב כן אקרא דכל מכה נפש למה נאמר לפי שנאמר ורצח גואל הדם, שומע אני יהרגנו בינו לבין עצמו, ת"ל כל מכה נפש מגיד שאין הורגו אלא בעדים כר' יאשיה, ר' יונתן אומר וכו', ואולי דספרי אחר מצא הכסף משנה, ועכ"פ הלשון מגומגם, דאי נתכוון להברייתא דר' אליעזר, מאי ועוד תניא וכו', הרי היא היא, אם לא שנאמר דכוונת הכסף משנה לומר דדין זה שכתב רבינו לכו"ע אתי דכיון דאפילו גואל הדם שהתירה לו תורה הריגת הרוצח משום כי יחם, אפ"ה בעי עד עמדו, מכל שכן וק"ו העדים והרואים דבזה כו"ע מודו, אף שדבריו סתומין.