מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ז · הלכה יג
נטל ממנה עצים אסורים בהנאה וכו'. כתב מרן הקדוש דקשה על רבינו דבישן אמאי אסר הא זה וזה גורם הוא וכו' ותירץ דמיירי בשאבוקה כנגדו וסמך אמ"ש פי"ו דמאכלות אסורות והביא מ"ש שם פת שבשלה על גבי גחלים של עצי ערלה מותרת כיון שנעשו גחלים הלך איסורן וכו' ומשמע דבעי למימר דכן הוא הדין בע"ז וקשה דרבינו כתב לעיל הל' י' דגחלת של ע"ז אסורה וכאן הביא מרן שהוא ז"ל כתב דכיון שנעשו גחלים הלך איסורן וי"ל דהתם מיירי לכתחילה וכאן מיירי בדיעבד דוקא וכן מצאתי להרב ב"י יו"ד סי' קמ"ב ועיין בשו"ע שם שפסק הדין ראשון של רבינו ושוב פסק דפת שבשלו בגחלי עצי אשרה מותר. והרמ"ך כתב דדילמא שאני עצי אשרה דכיון דהוא עצמו נטל העצים הו"ל ע"ז של ישראל ואין בטלה עולמית בשום דבר בעולם ע"כ וא"ת אם כן בחדש אמאי התיר רבינו בצינון לבד הא כיון דגרם האיסור לגוף התנור להחזיקו תו לא בטיל דהוי ע"ז של ישראל לדעת הרמ"ך ז"ל ולזה י"ל דכיון דאין זה אלא חומרא לא גזרו אלא כשנהנה מהחימום עצמו דהחימום מיהא הוא בעין משא"כ בנצטנן דשוב ליכא שום שייכות של איסור בעין לא גזרו אלא דאכתי קשה טובא ממ"ש רבינו לקמן דשדה שנזדבלה בזבל עבודה זרה ופרה שפטמה בכרשיני עבודה זרה הו"ל זה וזה גורם ושרי ולפי דברי הרמ"ך כיון שהם ע"ז של ישראל אין לה ביטול עולמית ודוחק לחלק בין זה לחום התנור דפשיטא דלא גרע דבשדה לא נתעכל האיסור ובפרה שמנוניתה יוכיח ועכ"פ זה הוא מתקרובת ע"ז וכמ"ש רש"י דף מ"ט ובסוף הדף ד"ה בזבל ע"ז: