מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ז · הלכה יב
אפרוחים שקננו וכו' והקן עצמה וכו'. כתב מרן ז"ל דפסק כתירוצא קמא פרק כל הצלמים דמיירי באייתי עצים מעלמא וכלומר דמן הסתם לא חיישינן שהביאם מאותו אילן ושוב כתב מרן דפסק נמי כתירוצא אחרינא דר' אבהו דקאי אאפרוחים וכו' וקצת קשה דלר' אבהו לא מוקמינן לה בדאייתי עצים מעלמא כמ"ש איהו גופיה אלא בדאיתבר מגופו של אילן וכן נראה להדיא מדברי רש"י שם וא"כ רבינו שכתב דין האפרוחים ועליה קאי מ"ש והקן עצמה וכו' אי אפשר לומר כן דלאוקימתא אפרוחים לפום הך סוגיא מיירי בדאיתבר מגופיה ובפרק וולד חטאת קאמר ר' אבהו להדיא לעולם בדאייתי מעלמא וכו' אבל מרן הביא הך דע"ז. וקשה וי"ל דכוונת מרן ז"ל דכיון דאפשר לומר דינו של ר' אבהו אף בדאייתי מעלמא רבינו פסק כוותיה ולאו מטעמיה לפום הך סוגיא ומה גם דאף לפי תירוצא קמא שפיר מצינן למימר הך דאפרוחים משום שהם נהנים מן האשרה וכמ"ש רבינו דאפושי פלוגתא לא מפשינן וסוגיין דוולד חטאת תוכיח.
שהרי האשרה כמו בסיס להם. כתב מרן ז"ל דאפשר שכוונתו לומר וכו' גזור רבנן דאי שרית לאתהנויי מנייהו אתי לאתהנויי מינה וכתב הראב"ד (הו"ל) [היה לו לומר] מפני שהם כגדולי אשרה וי"ל לדעת רבינו שא"כ אטו משום שגדלו ואינן צריכין לאימן פקע מנייהו איסור גדולי אשרה עכ"ד כוונתו ז"ל דבשלמא אי אמרינן טעמא דילמא אתי לאתהנויי מגוף האילן שאין האיסור מצד עצמו אלא אטו האשרה ניחא דכשאינם צריכין לאימן שוב לא גזור רבנן משא"כ אם נאמר מפני שהם כגדולי אשרה אף דאיסורו אינו אלא מדרבנן מ"מ כיון דעל כרחך האיסור הוא מצד עצמן תו לא פקע ודו"ק ובזה נסתלק מה שהקשה הפר"ח ז"ל על דברי מרן. ומה שלא הביא רבינו דין התזה בקנה הנזכרת במשנה היינו משום דס"ל דזה לא נאמר לעיכובא אלא לומר איך יגיע להם וכן נראה מדבריו בפי' המשנה ועיין להרב לח"מ ז"ל.