מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ז · הלכה ה
העושה עכו"ם לאחרים וכו'. פ"ק דף י"ט עיי"ש.
הלוקח גרוטאות מן הגוים וכו' וכן אם משך וכו'. ע"ז דף ע"א וראיתי להרב לח"מ ז"ל שהקשה על רבינו וז"ל בבכורות דף י"ג הקשו למ"ד מעות בגוי קונות מהך ברייתא דהלוקח גרוטאות ואמרו ואי אמרת מעות קונות משיכה למה לי ותירצו הכא במאי עסקינן שקבל עליו לדון בדיני ישראל וכו' ומשמע מאותה סוגייא בין לאביי בין לרבא דלמ"ד בגוי מעות קונות אי לא קבל עליו לדון בדיני ישראל כשנתן מעות בלא משיכה לא יחזיר וכו' והשתא יש תימה על רבינו שהוא פסק פ"א דהלכות זכיה ומתנה דמעות בגוי קונות בלא משיכה שכ"כ שם וגוי שמכר מטלטלים לישראל או קנה מטלטלים וכו' קונה במשיכה ומקנה במשיכה או בדמים וא"כ כיון דמעות בגוי קונות היה לו לפרש דהיינו דוקא בשקבל עליו לדון בדיני ישראל והוא לא די שלא פירש אלא אדרבא כתב אף על פי שמשיכה בגוי קונה דמשמע דאיירי בגוי שלא קבל לדון בדין ישראל. עוד קשה איך כתב במשיכה אף על פי שמשיכה בגוי קונה וכו' ולא כתב כן בחלוקה דמעות אף על פי שמעות קונות משמע דסבירא ליה דמעות אינם קונות בגוי ועוד קשה דמשמע דכשנתן ומשך לא הוי מקח טעות והיינו כאביי וזה דוחק דלא היה לו לפסוק כאביי במקום רבא. ותירץ ז"ל דרבינו ס"ל כההיא דבכורות ומיירי בשקבל עליו לדון בדיני ישראל ולא הוצרך לבארו משום דסמך אמ"ש בהלכות זכיה ומתנה דמעות קונות בגוי וכו' יעו"ש ויש לדקדק בדבריו טובא במאי דפתיך ההיא דבכורות בדינו של רבינו דכיון דבההיא עסקינן אליבא דמ"ד מעות דוקא קונות דדריש מה עמיתך באחת אף גוי באחת ופי' רש"י עמיתך באחת במשיכה אף גוי באחת בכסף ולא במשיכה דהכי משמע עמיתך במשיכה ולא גוי והכי משמע פשטא דכולא שמעתא ותדע עוד דפריך ליה מסיפא דקתני אם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח ואי אמרת מעות קונות משיכה למה לי ואי ס"ל דמשיכה לחודה נמי קונה אדפריך ליה מיתור לשון דסיפא תקשה ליה מרישא להדיא דקתני אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר אלא ודאי דדוקא חדא קאמר וכן מצאתי להרב המגיד ז"ל שם פ"א דזכיה ומתנה שכתב דהך סוגיא דבכורות לא קי"ל כוותה אלא כההיא דע"ז דאסיק דמשיכה נמי קונה בגוי ושכן הוא דעת רבינו.
מעתה מה שרצה הרב ז"ל לתרץ דרבינו ס"ל הכא דקבל עליו לדון בדיני ישראל וסמך אמ"ש בהלכות זכיה ומתנה אין נראה חדא דמאי דאוקימתא לברייתא דמיירי בהכי דוקא היינו כי היכי דלא תקשה למ"ד מעות דוקא קונות ולתרוצי הך ברייתא אליביה דחקינן נפשין בהכי דודאי פשטא דברייתא אינו זה וא"כ כיון דרבינו פסק כההיא דע"ז דאיירי כמ"ד משיכה נמי בגוי קונה תו לא צריכנן לדחוקי נפשין דמיירי בשקבל לדון בדיני ישראל דאף בדין גוי משיכה נמי קונה וליכא למימר דכשקבל עליו לדון בדיני ישראל אז ודאי גרע מגוי גופיה ולא קני אלא במשיכה דוקא דמעות אינן קונות בישראל דגזרו חז"ל כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה כמ"ש רבינו פ"ג דהלכות מכירה ורבינו בדין זה נחית להכי דא"כ קשה טובא חדא דהו"ל לפרש דבריו ותו דלישנא דמשיכה בכותי קונה דקאמר לא משמע כן כמ"ש הרב גופיה ותו דמי הכריחו לזה כיון שהברייתא לפי פסק ההלכה לא מיירי בהכי כלל. והנראה לענ"ד עמ"ש מרן כ"מ ז"ל דרבינו למד דין נתן מעות ולא משך מכ"ש דמשך ולא נתן מעות כאמור בברייתא וכיון שכן כיון שרבינו נרגש מדין הגוי בחלוקה העיקרית דון מינה לדין האחר שנלמד ממנו ולהטעות לא חייש כיון שכבר גילה דעתו בהל' זכיה ומתנה שהוא עיקר מקומו וכאן שהוא אגב לא הקפיד על זה ולדעת מרן פסק נמי כרבא לגבי אביי ותו דהוא בתרא ומאי דלא הביא בנתן מעות ומשך טעמא דרבא כבר תירץ מרן דכיון דבהא לא קשיא עליה מידי לא חשש לכתוב הטעם ע"כ כלומר דכיון דרבינו לא הזכיר הטעם בחלוקה ראשונה אלא כי היכי דלא תקשה עליה מדין משיכה בגוי קונה משום דקתני יחזיר הכא דיוליך לים המלח דהמקח קיים לא שייך תו הך מילתא ולמקח טעות נמי הכא לא שייך דסברא אלימתא היא כיון שנתן מעות וגם משך דעתו לזכות בהם לגמרי וכי חזר ביה מחזי כע"ז ביד ישראל ובהכי מתורץ נמי מה שהקשה הרב שם יעו"ש.
נתן מעות ומשך יוליכם לים המלח. נראה דהיינו טעמא משום דמחזי כע"ז ביד ישראל דאין לה ביטול עולמית וכן פירש רש"י ז"ל בבכורות דף י"ג וקצת קשה דכיון דקי"ל ע"ז של ישראל אינה אסורה עד שתעבד וכמו שכתב רבינו לעיל דנפקא לן מושם בסתר אי נתכוון לזכות בה מאי הוי ותו קשה במ"ש רש"י בע"ז דף י"ט דע"ז של ישראל היינו שעשאה ישראל לצרכו למכרו לגוי ולזה י"ל בדוחק דלמ"ד אסורה מיד כתב כן דוקא ושוב מצאתי שכן הובא בתוספתא שם פ"ו וי"ל דמדאורייתא ודאי דאינו אסורה עד שתעבד ממש מישראל וחז"ל גזרו שכיון שזכה בה ליתסר משום ע"ז של ישראל ועיין להרב ב"ח והרב הלבוש יו"ד סימן קמ"ו. וצ"ע:
וכן כותי וגר וכו' טול אתה ע"ז ואני מעות. פ"ו דדמאי ואף על גב דחלופי ע"ז אסירי הכא עד שלא באו לרשותו הקילו שמא ימיר ויחזור לע"ז בשביל הירושה ועיין להתוס' יו"ט ז"ל שם: