מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ז · הלכה ד
מה בין ע"ז של גוי וכו' שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש משפסלו נעשה אלוה. נראה להדיא דרבינו פסק כר' עקיבא וא"כ קשה דבפרק ח' נראה דפסק כר' יוסף דנפקא ליה דגוי מבטל אלוהו מקרא דפסילי אלהיהם דמפרש ליה לשון פיסול וביטול ומשמע מדבריו שם דדוקא קרא להכי הוא דאתא ואפשר בדוחק דרבינו פסק כר"ע וכן מתפרש כוונת דבריו שם כשבאו לידינו והם נוהגים בהם אלדות דהיינו שפסלו לאלוה האמור בגמ' אז אסור אבל אם ביטלוה דהיינו שפסלו מאלוה אז מותרים כמ"ש בגמ' מקרא דולקחת לך ורבינו קיצר דבריו ופירש תמצית הדין והרב לח"מ כתב דכיון דלא נפקא לן לענין דינא רבינו ס"ל דהדרשא היותר פשוטא היינו כר"י יעו"ש ועוד הקשה עליו ז"ל ממ"ש פ"ג דסנהדרין ותירץ על נכון יעו"ש והר"ח אבולעפיה נר"ו כתב דרבינו מפרש דמתיבת אלהיכם דייק שנוהגים אלדות ולא בטלום מינה דכשבטלום ולקחת לך ע"כ נראה דסבירא ליה שהיא דרשא אחרת שלא הוזכרה בגמרא לא כר' ישמעאל ולא כר' עקיבא וכן פירש התוס' יו"ט שם יעו"ש ועיין להכנה"ג פ"ח: