מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה י
אף על פי שקבלו עליהם אחריות אין נשרפין וכו'. וא"ת מאי שנא מפסח וכיוצא דאמרינן כיון דקיבל עליה אחריות כדידיה דמי ואין זו קושיא דמ"מ חייב לשלם על כל פנים והכא משנגמר דינם ליהרג גם נכסיהם הם אובדים א"כ בשעת גמר דין פקע שעבודיה ובשלמא אם נשארו לו נכסים הו"א נכסיו הם משועבדים לפקדון זה וכדידיה דמו אבל מאחר שגם נכסיו אובדים תו לא שייך אחריות ואף דאם יהיו נכסיהם במדינה אחרת אין נאבדים אין זה כלום דריחוק המקום גרם להם ודו"ק:
אם נקבצו עמה נשרפים בכללם. פירוש אף אם בשעה שנקבצו בעיר עדיין היו בפקדון והוה אמינא לאו דידיה נינהו אפילו הכי כיון שבאו לעיר שללה מקרו והכי דייק לישנא דש"ס דפריך ואלא דידהו ואיתנהו בעיר אחרת אי דנקבצים לתוכה אמאי מותרים ולא קאמר פשיטא כדקאמר בההיך דעיר אחרת ואיתנהו בגוה. א"נ אפשר דהכוונה היא דאם בשעת גמר דין לא היו בתוכה ובשעת הקיבוץ לשריפה היו בתוכה אפ"ה הם נשרפים וכ"כ הפר"ח יעו"ש ולפירוש זה דייקי טפי דברי מרן כ"מ ז"ל: