מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה ט
שיירה העוברת ממקום למקום וכו'. כתב מרן ז"ל דלא ידע למה השמיט רבינו מה ששנינו במשנה החמרת והגמלת הרי אלו מצילין אותה ופירש רש"י שנשתהו בעיר ל' יום ע"כ. ואחרי המחילה הראויה לא ידעתי מאי קשיא ליה ואיך הניחו בצ"ע דכיון דרבינו כתב דין שיירא העוברת ממקום למקום ונשתהתה ל' יום נהרגים ונדונים כעיר הנדחת גופא שבזמן זה נקראים יושבי העיר מכ"ש וק"ו לענין ההצלה שידונו כיושבי העיר להצטרף עם המיעוט ולהיותם רוב ורבינו לא הוצרך להביאו מרוב פשיטותו מאחר שהזכיר דין זה. שוב זכיתי ומצאתי להרב לח"מ שכתב כן.
והר"ח אבולעפיה נר"ו הקשה דהכא דרשינן יושבי ל' יום ובפ"ק דמגילה דף י"ט היושבים בערי הפרזות דרשינן פרוז בן יומו ולמה לא אמרו ל' יום כמ"ש הנודר מיושבי העיר וצריך עיון ע"כ. וי"ל דכוונת רבא היא זו גופא והכי קאמר כיון דאנן קי"ל בעיר הנדחת דבעי ל' יום לקרותו יושב העיר אילו הוה כתיב קרא על כן היהודים הפרזים הוה מוקמינן ליה לענין דבעי ל' יום כדאשכחן בעיר הנדחת השתא דגלי קרא היושבים בערי הפרזות ועל כרחך הוא מיותר לגמרי מוכרח דאתא לאשמועינן מילתא אחריתי והכי קאמר על כן היהודים הפרזים דהיינו אפי' ביום אחד הוי דינם שוה לענין זה ליושבים בערי הפרזות דהיינו ל' יום בענין אחר הכא ביום אחד דינינן ליה כיושב ממש לחייבו הקריאה כמקום ההוא ודו"ק: