מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה ו
והיאך דין עיר הנדחת אחר כך שולחים להם שני תלמידי חכמים וכו'. כתב מרן ז"ל דנפקא ליה מההיא דפרק היו בודקין וכו'. וקשה דלמה לא פירש שהיא התראה גמורה כיון דבגמרא אמרו סתם. וי"ל דאם כן הו"ל להזכיר זה במתניתין א"נ בגמרא שם וכיון שלא הוזכר כן במקומו צריך לומר דלאו התראה גמורה היא. והפר"ח ז"ל כתב דרבינו קשיתיה קושיית התוס' שהקשו דכיון דמרוצח ומקושש ילפינן התראה לנידו"ד ליכא למילף דשאני הנהו דממונם פלט מה שאין כן עיר הנדחת דממונם אבד:
ואם נמצאו העובדים רובה מכים את כל הטף ונשים של עובדים לפי חרב. כתב מרן הקדוש דצ"ע דמנ"ל שמכים טף ונשים ואפשר דמהחרם אותה ואת כל אשר בה נפקא ע"כ וכתב הפר"ח ז"ל דליתא דהא איצטריך לרבות נכסי צדיקים שבתוכה וכדאיתא בפ' חלק ע"כ ואפשר דכוונת מרן דתרי רבויי איכא בקרא את וכל וכדאשכחן בספרי דדריש מאת כדלקמן ועל זאת הראיה שהביא המגדל עוז מהספרי קשה דהתינח טף אבל נשים מנ"ל וי"ל דכיון דאית לן לפסוק כהך ספרי בטף ה"ה נשים שנכללו בטפלים דקאמר א"נ י"ל דלהכי הביא הך דעדת קרח ויבש גלעד וכו' והפר"ח כתב דט"ס הוא וצריך להשמיט תיבת ונשים ואין להרוג אלא הטף ומה שהביא ראיה מעדת קרח אין משם ראיה לנשים דהתם כתיב יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם משמע דאף הנשים חירפו וגדפו והטף י"ל ע"פ הדיבור ע"כ ויש להליץ בעד מרן ז"ל דכיון דהפסיק ביצאו נצבים בין דתן ואבירם לנשיהם ובניהם וטפם שמע מינה דיצאו נצבים דהיינו החירופים לא קאי אלא אדתן ואבירם והנשים יצאו לראות כדרך כל הארץ ונוהג שבעולם ובת שתין כבת שית לקל טבלא רהטא ולא לחרף תדע שהשוה הנשים לטף וא"כ אין הכרח להגיה בדברי רבינו ז"ל.
עוד כתב הרב ז"ל דדינו של הרב בטף אינו מחוור דגרסינן בתוספתא פ"ב דסנהדרין קטני בני אנשי עיר הנדחת שהודחו עמה אין נהרגים ר' אליעזר אומר נהרגים א"ל ר' עקיבא מה אני מקיים ונתן לך רחמים וכו' הא מה אני מקיים ונתן לך רחמים אלו קטנים שבתוכה ר"א אומר וכו' נמצא דר"א הוי יחידאה ורבנן פליגי עליה וקי"ל כחכמים דרבים נינהו וכו' והשתא אף דאיכא סתם ספרי כר"א לא משגיחינן ביה דסתם ספרי מני ר' שמעון היא והו"ל ר"א ור"ש יחידאי לגבי רבנן דהוו טובא ע"כ ולזה י"ל דהרב ס"ל דרבנן היינו ר"ע והכי דייקי דברי הרב מגדל עוז ז"ל דלא הזכיר אלא ר"א ור"ע ואפשר גם כן דלא היה גורס כגירסתינו בדברי הת"ק אלא דברי ר"א וכו'. עוד כתב דמצינן למימר דר"ש אזיל לטעמיה דדריש טעמא דקרא וכו' וכ"ת שאני הכא דכתיב את וממילת את מרבינן בטפלים וכו' ליתא דהא ר"ע דריש אתים והכא לא דריש ליה לטפלים ואצטריך ליה לדרשא אחריתי וכ"כ הרא"ש ז"ל בריש בכורות ואחרי המחילה מהספרי מוכח דממלת את הוא דדריש ליה לטפלים מאת הטפל כמ"ש הרב ולא משום טעמא דקרא כלל וההיא דר"ע אינו נראה דאף אם תמצא לומר דר"ע לא דריש הכא הך את להך דרשא מאי נפקא מינה סתם ספרי דריש ליה הכי ובהרא"ש ז"ל לא מצאתי גילוי זה יעו"ש.
עוד כתב ז"ל דאף לר' אליעזר מצינן למימר דמיירי בקטנים גדולים קצת שעבדו ע"ז דרבינהו קרא לעונשים אבל יונקי שדים אינם בכלל הרבוי וכדדייק לישנא דתוס' דקתני שהודחו עמה וכ"כ המרדכי וכו' ע"כ ואף שהמרדכי ז"ל כתב כן הא איכא ר"ת שהבין התוספתא כפשטא שהביא סיוע ממנה לדינו בקטן בן שנה או שנתים שנשתמד עם אמו ומת אי מתאבלים עליו וכו' וכתב דעד כאן לא פליגי אלא בנהרגים אבל לענין אבילות מודו שאין מתאבלים ע"כ וצ"ל דמפרש ר"ת דהודחו עמה קאי אאבות שהם הודחו עם שאר העיר.
שוב הקשה הרב ז"ל דבפרק חלק (סנהדרין דף קי"א) ובפ' ד' מיתות (סנהדרין דף ס"א) לא מצינו כי אם קולא בגופם וחומרא בממונם וכו' ע"כ כלומר ואם איתא הוה ליה למימני הך חילוקא דאיכא בהו דביחידים טף ונשים ניצולים ובמרובים טף ונשים אבד וגם זה לא קשיא שהרי רבינו פוסק כרב יוסף דהתם דשאני בין ניסת יחיד לניסת רבים דהיינו רוב העיר וכמ"ש רבינו פ"ד וכתב שם הפר"ח עצמו דפסק כר"י וכו' ולא חש להשיב לאביי וכו' יעו"ש ועל כרחך צ"ל דההיך ברייתא דמייתי התם לאו דוקא היא והה"נ דאיכא מילי אחריני בין מסית יחיד למסית רבים ולאו כי הדדי נינהו כדקאמר אביי ומעתה גם מתני' דפ' חלק על כרחך צ"ל דלאו דוקא והה"נ דאיכא בין יחידים למרובים חילוקים אחרים כגון זה וכגון הך שכתב רבינו בדין זה שלמרובים שולחים שני ת"ח וליחידים לא אלא צריכים התראה לכל אחד ואחד דוקא ובהכי מיתרצה ג"כ קושיית מוהר"ח אבולעפיה נר"ו שהקשה לעיל והניחה בצ"ע ודוק:
>קש<בכ"מ ד"ה ובין שהודחה כולה וכו' אבל נסקל משום מתנבא. נראה דלאו דוקא קאמר דחנק הוא דמחייב וק"ל:
שנאמר אל תוך רחובה. נראה דנפקא ליה דאם הכוונה שיקבוץ כל השלל באמצע הרחוב ולא בצדדים כמו שמצינו שתוך הוא האמצע ממש כתרגום בתוך הגן באמצעות גנתא א"כ לימא קרא בתוך רחובה מאי אל תוך משמע דקאי אל תוך אמילת רחובה גופיה ודו"ק: