מעשה רקח על הלכות מתנות עניים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה כו
בן לוי וכו'. ירושלמי פ"ז כדברי רבינו ואף שבתוספתא קתני סתמא דאינו חושש שמא של עניים הם רבינו מפרשה בנקרצת עם האשכול כדי לזווגה עם הירושלמי ולא נימא דפליגי אהדדי והכוונה כמ"ש מרן ז"ל דה"ק אינו חושש לגזור נקרצות עם האשכול אטו אינן נקרצות ע"כ. והפרי חדש ז"ל כתב בזה דברים קשים ואשר לא כן נגד רבינו ומרן ז"ל ועיקר ראייתו משום דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן והביא ראיה ממ"ש מרן ז"ל בשלחנו הטהור יו"ד סי' ס"א דישראל ששלח לחבירו בשר והמתנות בו שמותר לאכלן וטעמא דמילתא משום דכיון דמצינן למתלי שקנאם מכהן תלינן ולא מחזקינן אינשי ברשיעי ע"כ. ואחרי המחילה אין זה כדאי דהתם תלינן להקל בהכי מפני שהמתנות הן בעין וניכרים להדיא במקומן ובכל דהו תלינן להקל משא"כ הכא כיון שאינן ניכרין להדיא שהרי האשכולות מעורבין אין להחזיק הבעלים ברשיעי דאפשר דלאו אדעתיה ובעת שהפריש המעשר נתחלפו לו אלו העוללות וכבר ידוע דספק מתנות עניים לעניים כמ"ש רבינו לעיל הל' ו' מכ"ש דדין זה לא נחית אלא לאשמועינן דנותן העוללות לעניים בלא הפרשת תרומת מעשר דמתנות עניים לא מחייבי במידי וכמ"ש הרב קרית ספר ז"ל ונמצאו דברי רבינו ומרן ז"ל מכוונים ע"פ האמת והצדק: