מעשה רקח על הלכות מתנות עניים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה כה
כותי שמכר וכו'. כתב מרן ז"ל תוספתא דפאה סוף פ"ג ומסיים בה וישראל שמכר כרמו לכותי לבצור פטור מן העוללות ואיני יודע למה השמיטו רבינו ואפשר שהטעם משום דממילא משמע שאחר מי שהיה בידו הכרם אזלינן ע"כ והפר"ח ז"ל כתב שיפה עשה שהשמיטו דזאת התוספתא צריך לאוקומא בשלא נודעו בה העוללות ורבינו לא הוצרך לבארו דמדין מקדיש נלמד ע"כ ודבר זה לא נעלם מעיני כבוד מרן ז"ל דודאי הגמור דבשלא נודעו בו העוללות איירי תדע שהרי כתב דממילא משמע שאחר מי שהיה הכרם בידו אזלינן ואי אחר שנודעו העוללות קאמר אין הדין כן כיון שכבר חל החיוב א"א להפקיעו בכדי אלא ודאי דקודם שנודעו קאמר והרי סמוך ונראה הזכיר רבינו דין המקדיש בביאור ודבר פשוט הוא:
ישראל וכותי וכו'. כתב מרן ז"ל בפ' ראשית הגז שדך וכו' וכתב עליו הפר"ח ז"ל דליתא שהרי תוספתא בסוף פ"ג היא וההיא דראשית הגז לענין קמה היא וכו' ע"כ והנני מוסיף להפליא על מרן ז"ל שהוא עצמו הזכיר זאת התוספתא בדבור הקודם בפסקא זו עצמה בכותי שמכר כרמו לישראל וכו' והיא סמוך ונראה דאין השכל מקבלו בשום פנים אשר על כן מוטב שנדחוק עצמנו קצת ונאמר שכשכתב מרן מתחלה כותי שמכר כרמו וכו' תוספתא דפאה נתכוון גם לדין זה וכאן לא נחית אלא לתת טעם לעיקר הדין: