מעשה רקח על הלכות מעשר שני ונטע רבעי· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ה
וכן האתרוג בלבד וכו' בין למעשר בין לשביעית. כתב מרן ז"ל דפסק כרבן גמליאל ע"כ. וקשה טובא דר"ג השווהו לאילן לערלה ולרבעי ולשביעית והשווהו לירק בדרך אחד שבשעת לקיטתו עישורו ורבינו כתב דהולכים אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית ובאמת שדברי רבינו ג"כ מצד עצמן קשים וסתרי אהדדי דכאן כתב דהולכים אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית ולקמיה כתב דאתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית אפילו היתה כזית ונעשית כככר (כלומר שגדלה הרבה) חייבת במעשרות ע"כ. הרי דאזיל ביה אחר חנטה והיא סברת רבי יוחנן וריש לקיש שם דבת שש שנכנסה לז' לעולם שש והנה מצאתי לרבינו בפירוש המשנה פ"ב דבכורים שכתב דפסק הלכה כמ"ש רבותינו ז"ל חזרו ונמנו אתרוג אחר לקיטתו עישורו למעשרות ולשביעית ע"כ והוא מכוון לפסקו כאן כרבותינו דאושא דאיתא פ"ק דר"ה דף ט"ו אלא דלענין מעשר רצה לחוש לסברת ר"י ור"ל להחמיר דאף בשעת חנטה וכן מצאתי לרבינו פ"ד דהלכות שמיטה ויובל הל' י"ב וכ"כ מרן גופיה שם אלא שצ"ל דס"ל לרבינו דאין להחמיר חומרא זו כי אם בששית הנכנסה לשביעית דאיידי חומרא דז' החמירו נמי במעשר משא"כ בשאר שני שבוע כגון שנית הנכנסת לג' לא החמירו לעשר ב' מעשרות דהיינו מעשר שני ומעשר עני ולכך רבינו לא אזיל בהו אלא אחר לקיטה דוקא וממ"ש רבינו בהלכות שמיטה ויובל משמע דגם לענין שביעית מספקא לן אי אזלינן בתר חנטה או בתר לקיטה וכ"כ מרן ז"ל שם ולפ"ז קשה למ"ש כאן דהולכים אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית דמשמע דבת ז' הנכנסת לח' אינה חייבת בביעור דהולכים אחר הלקיטה וזה סותר למ"ש שם וצ"ל דמ"ש כאן דהולכים אחר הלקיטה היינו בין ו' לז' דהוי לחומרא ומינה נמי דבבת ז' הנכנסת לח' יש לה דין שביעית להחמיר וכ"כ הרב מהר"ם בן חביב ז"ל בכפות תמרים דף ל"ח (ועיין מ"ש בביאור השגת הראב"ד ז"ל) ולפי האמור מה שסיים רבינו שבת שש הנכנסת לשביעית חייבת במעשרות לרבותא נקט לה ומכל שכן לשביעית וק"ל: