מעשה רקח על הלכות מעשר שני ונטע רבעי· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ג
והחרובין וכו'. לכאורה קשה טובא שדין זה הוא סברת רבי נחמיה בגמרא דר"ה דף ט"ו ורבנן פליגי עליה ורבי יוחנן אמר דנהגו העם כר' נחמיה בחרובין א"כ לענין הלכה יש לנו לפסוק כרבנן והכי הו"ל לרבינו לכתוב והו"ל להוסיף שנהגו העם לילך אחר זמן הלקיטה והנה כבר ידוע שהראב"ד ז"ל השיג על רבינו ומרן ז"ל הליץ עליו אלא שלעיקר השגתו דמה ענין בנות שוח לחרובי צלמונה וכו' הנה ידוע מ"ש התוס' דבנות שוח הם פירות גרועים וכיון שכן יש לדמותן לחרובי צלמונה אך למ"ש מרן דקתני חרובין דומיא דדקלין וזיתים ותירץ דדעת רבינו שלא נהגו בחרובין כר"נ אינו אלא בחרובי צלמונה וכו' ע"כ. אכתי קשה מה שהקשיתי בתחילה דרבינו לא היה לו להזכירו כדרך דין גמור אלא כדרך מנהג בעלמא דהא בגמרא מוכח דהלכתא כרבנן דא"ל במקום איסורא כי נהגו שבקינן להו ופי' התוס' שם דאף אי עבוד עובדא מהדרינן ליה כיון דאיכא איסורא דהלכה כרבנן ע"כ. ולדעת רבינו צ"ל דכל זה אינו אלא דרך שקלא וטריא אמנם למסקנא דמילתא אם קבלה רבי יוחנן אם לא קבלה ופי' רש"י והאי דאשתיק משום דלא איכפת ליה דלא דמי מעשר פירות האילן דרבנן לאחמורי ביה כשבועות דאורייתא ע"כ וזה רמזו רבינו במ"ש הואיל ומתעשרות מדברי סופרים כלומר דמטעם זה סמכינן אדרבי יוחנן להקל ולקובעו הלכה ויש לדייק זה עוד ממה שציין מרן ז"ל בתחילת דבריו עד אם קבלה אם לא קבלה כלומר דמזה קבע הדין רבינו ודו"ק: