מעשה רקח על הלכות יום טוב· רבי מסעוד חי רקח
פרק ה · הלכה טו
שור של רועה וכו'. ביצה דף ל"ח ועיין מ"ש הרב המגיד ז"ל שהראב"ד שהשיג על רבינו משום שנמשך אחר סברתו דסבירא ליה דחפצי הפקר קונים שביתה וכו' על כרחך. ונמצא דרבינו ס"ל דאין קונים וכמו שהאריך הרה"מ לעיל עיי"ש והקשה ע"ז הרב לח"מ ז"ל דכיון דהך מימרא דשמואל היא אם כן על כרחך סבירא ליה לשמואל דחפצי הפקר אין קונים שביתה וא"כ בעירובין דף מ"ט דאמר שמואל חפצי גוי קונים שביתה וכו' כי מוקים ליה התם כרבי יוחנן בן נורי דס"ל חפצי הפקר קונים שביתה ופריך עלה מברייתא אמאי לא פריך מהך מימרא דשמואל גופיה מיניה וביה דמהך דשור של פטם מוכח דס"ל דאין קונים לדעת רבינו וכו' ע"כ. ועיי"ש שנדחק בזה ולעניות דעתי נראה דכיון דהך מימרא דשמואל אינה מבוארת שיסבור כן דיש לפרשה גם כדעת החולקים על רבינו וכסברת הראב"ד ז"ל להכי לא מצי תלמודא למפרך מיניה וביה אמנם אחרי המסקנא של שם בעירובין דנראה מתוכה דשמואל סבירא ליה דאין קונים מעתה שפיר פסק רבינו על פי הוכחת הש"ס אלא שהראב"ד ז"ל ודעמיה יאמרו או דדחיה בעלמא היא התם או דהכא לא נחית שמואל לזה כמ"ש ז"ל ומכל מקום רבינו נמלט מהקושי ודו"ק.
וכן אם שחטו בעליו וכו'. חלוקא זו אינה בביאור שם ורבינו כתבה מסברא ויפה כיון שלימדה מהדין הקודם וק"ל. ובנוסח אחר כת"י כתוב וכן אם שחטו בעליו ביו"ט למוכרו ומכר וכו'.