מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ו · הלכה כה
שלשה אחים וכו'. הנה ה"ה ז"ל כתב בהא דולא עוד אלא אפילו גירש וכו' שהוא כדעת ההלכות שפסקו כרב אשי וסבור רבינו שאע"פי שלא כנס המגרש את הנכרית וכו' ושוב הביא דברי הרשב"א שכתב בפשיטות דאפילו לדעת ההלכות כל שלא כנס המגרש את הנכרית נכרית מותרת וכו' ע"כ. הנה מסתמיות לשון רבינו נראה פשוט כדברי ה"ה שאע"פי שלא כנס קאמר ותדע עוד שהרי כתב הואיל ונעשית צרת אחות אשה בזיקה וכן לקמיה כתב ואיסור צרת ערוה בזיקה אינו ידוע לכל דמשמע דדוקא בזיקה קאמר ולא בכנסה וכיון שכן קרוב לשמוע שדעת רבינו כדעת הטור ז"ל סימן קע"ה שאם כנס את הנכרית וגירש את הערוה ומת ל"ש גירש קודם שכנס הערוה ל"ש אח"כ מותרת הנכרית לאח הנשאר וכו' ע"כ ופסקו הרב"י שם בשלחנו הטהור ובזה יתיישב שהרב"י ז"ל שדרכו להעתיק דברי רבינו בש"ע במקום זה הניחם לגמרי ולא הזכיר אלא דברי הטור ז"ל לכך נראה קצת שהרב"י ז"ל נטה דעתו לפרש דברי רבינו כדעת הטור ז"ל והעתיק דבריו בכיוון אף שהרב חידושי הלכות והרב"ח והתי"ט ז"ל הקשו שדברי הטור סותרין את עצמן והגיהו הרב"ח והתי"ט האפי' הראשון ע"ע. ולעד"ן כיון שגם הרב"י ז"ל העתיקו בש"ע אין צורך להגיהו ויתפרש ע"פי הדין דהיינו בכנס ולא גירש דאז היא אסורה ודאי ועיין להרשב"א בשיטתו ליבמות ואין מקום להאריך כיון שדברי רבינו נראין ברורין: