מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ו · הלכה כ
אבל החולץ וכו'. דף מ"א הך דאזלא בהדה לבי דינא גזרו בהו רבנן וכו' ופירש רש"י ז"ל כשלאה חולצת מוליכה אחותה עמה לב"ד וכ"ע לא ידעי הי מנייהו יבמתו ואיכא דסבר דלרחל חליץ וכי נסיב צרת רחל דהיינו צרת קרובת חלוצתו אמרי צרת חלוצתו נסיב וכו' ע"כ ולפי פירושו אפי' בנשאת לנכרי קאמר והתוס' ז"ל תמהו עליו וכו' וכתבו דפירושו יש ליישב קצת בנשואה לאחיו ולא לנכרי ונראה לר"י דגרסינן הא דאזלא בהדיה לב"ד פירוש שהולכת לחלוץ וכיון דחלצה דמיא לגרושה טפי ואסרו גם צרת קרובתה כשנשואה לאחין דדמיא לצרת ערוה וכו' ע"כ. ומ"ש ז"ל דפירוש רש"י יש ליישבו בנשואה לאחיו נראה דלא יתכן שהרי רש"י ז"ל פי' להדיא אמתניתין ולומר דחזר בו בגמ' הוא דוחק גמור. ואיך שיהיה גם הרא"ש והרשב"א והריטב"א הביאו הנ"י ז"ל וחלקו על פירוש רש"י זה וכתבו כדברי התוס' אך הרי"ף ור"ח פירשו כפי' רש"י אלא דלדידהו אפשר להעמיס מ"ש התוס' על פי' רש"י דבנשואה לאחיו קאמר ולא לנכרי כדי להצילן מאותם התמיהות אף שהרשב"א שם תירץ בשם י"מ תירוץ אחר ע"ש ואיך שיהיה רבינו כאן נראה ששיטתו כשיטת התוס' ז"ל אלא שהטעם שכתב מפני שמתחלפת בצרת חלוצתו וזה נראה כפי' רש"י ז"ל דאילו להחולקים עליו הטעם הוא דדמיא לגרושה וצרת קרובתו אסורה כשנשאת לאחיו משום דדמיא לצרת ערוה והוי כמזכה שטרא לבי תרי והקרוב אלי דגם רבינו ס"ל כשיטת הרי"ף רבו והיא שיטת רש"י ור"ח ז"ל אלא שהוא מפרשה כשנשואה לאחיו דוקא ואין דומה לגרושה שהרי הגרושה לא נאסרה צרתה מעולם ולכך כתב ז"ל דטעם הגזירה משום שמתחלפת בצרת חלוצתו ודו"ק אך לדברי ה"ה ז"ל קשה טובא שסיים שהטעם שכתב רבינו מפורש שם בגמ' ע"כ וטעם זה לא נאמר בגמרא והא ראיה שהתוס' ז"ל המציאו טעם אחר מדעתם כמבואר: