אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ו · הלכה י

הלכה ט

לפיכך אם עבר וכו' והיא וכל צרותיה מותרות וכו'. הק' הרל"מ ז"ל דאמאי לא חשבינן לה כביאה פסולה כיון דמדרבא אסר ביאה ראשונה אטו ביאה שניה כדחשבינן לביאה אחר הגט ביאה פסולה וכו' ואם נאמר דאין לדמות גזירות חז"ל זו לזו א"כ קשה למה קרא רבינו לקמן פ"ז דין י' חליצה פסולה וכו' וכתב דנ"ל דאם היתה אחת מחייבי לאוין שאינה פוטרת צרתה וכו' ע"כ והנה ה"ה ז"ל עמד ודרשם מברייתא מבוארת פרק כיצד דף ך' דקתני איסור מצוה ואיסור קדושה וחייבי לאוין חלץ לה או בא עליה נפטרה צרתה ע"כ ונכלל בקו' הרל"מ ז"ל אך נראה שלא ראה דברי הטור סי' קע"ד שכתב כדברי רבינו ממש דאין חליצת חייבי לאוין או עשין או שניות פוטרת הצרה וכו' ואם עבר ובא עליה קנאה ונפטרה צרתה ע"כ והרב"י שם כתב היינו כמ"ש סי' ע' ושם הביא דברי ה"ה שבפ"ז והרואה יראה שעדין עיקר קו' הרל"מ ז"ל במקומה עומדת והרב"ח ז"ל שם כתב לדברי ה"ה דהברייתא לא איירי אלא מדין תורה דכיון דקדושין תופסין בה מ"הת מעתה ביאתה ביאה וחליצתה חליצה ורבנן עבוד תקנתא דכל חליצה פסולה דלא חזיא ליבום צריכא לחזור על כל האחים ואינו פוטרת צרתה וכו' אמנם ביבום אם בא עליה כיון דקנאה נפטרה צרתה אף מדרבנן וכו' ולא דמיא לביאה פסולה דצריכה חליצה אחריה דהתם שייך גזרה ביאה אחר מאמר אטו ביאה אחר ביאה אבל הכא ביאה גרידא היא וליכא למיגזר וכו' ע"כ. ומתוך דבריו למדנו תירוץ מבואר לקו' הרל"מ ז"ל דבשלמא בביאה אחר הגט כיון שפסל עצמו ע"י הגט דין הוא שתהא ביאתו פסולה וכו' משא"כ בנפלה לפניו גרידא די לן שחז"ל גזרו עליו שלא ייבם משום גזרה דרבא אבל אם עבר ובא עליה אין כאן לקונסו כדברי הרב"ח ז"ל וכל זה הוא בביאה דיש לגזור ג"כ דבית אחד אמר רחמנא וכו' משא"כ בחליצה דאין קפידה אם יחלוץ לשתיהם העמידו דבריהם בה ועכ"ז לבי מהסס דלמה נפסול אותה לכהונה ודו"ק ועמ"ש ברפ"ח:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה