מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ו · הלכה ט
כגון שהיתה אחות אשתו או אמה או בתה וכו'. בפ"ב דא"ב פסק רבינו העריות שהם אסורות לעולם ואמה ובתה בכללן אמנם אחות אשתו אינה אסורה אלא בחיי אשתו אבל אם מתה אשתו הותרה לו דבחייה כתיב וכ"ש שהיא ראויה ליבום וחליצה וכאן נחית להשמיענו עיקר הדין ופרטי הדין כבר ביארם שם וק"ל. ומ"ש רבינו שנאמר ולקחה לו לאשה וכו' לא היה צריך לדרשא זו דהא לא נדחו דברי רבא בגמרא פ"ק דף ז' דאין עשה גרידא דוחה ל"ת שיש בו כרת וה"ה ז"ל כתב דכיון דאין זה מעלה ומוריד לעיקר הדין לא חשש רבינו בזה וכו' ע"כ ולעד"ן איזה הכרח היה לו לרבינו בזה שהרי הביא פסוק זה בדין הקודם וחזר ושנאו כאן: