מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ה · הלכה יח
יבם קטן וכו'. פשטן של דברים שקניית הקטן בביאה אינו אלא מדרבנן שהרי כתב שביאתו כמאמר בגדול וכו' וכן משמע ממ"ש פ"א דין י"ו שכתב שם דיבם בן ט"ש ויום אחד שבא על יבמתו יקיים אבל אינו חולץ עד שיגדיל ויבדק שהרי איש כתוב בפרשה לעניין חליצה וכו' ע"כ וידוע דחליצה ויבום הם שוין דכל שזוקק ליבום זוקק לחליצה וה"ה ז"ל כתב כאן בד"ה יבם קטן וכו' דהרמב"ן ז"ל כתב דמדאורייתא קנה אותה לכל דבר וכו' ע"כ וכן דעת רש"י בפ"ק דקידושין דף י"ט אמנם התוספות שם חלקו עליו וכתבו שאינו קונה אותה אלא מדרבנן כדאמרינן בעלמא עשו ביאת קטן כמאמר בגדול עכ"ל ונ"מ מזה למ"ש רבינו דמאמר בן ט"ש ויום א' אם נתנו בתחילה מועיל והרי הוא פוסל בו על הגדול והוא גמרא ובריתא שם דף צ"ו אך צריכים אנו לטעם הדבר דהא עיקרו של מאמר דמהני אמרו שם דף ן' מ"ט אמור רבנן מאמר ביבמה מהני משום דמהני בעלמא דאי מאמר לא מהני אמרי מאמר לקנות וביאה לקנות ומדמאמר לא מהני ביאה נמי לא מהני ואתי למבעל אחר ביאה ע"כ. ומבואר הדבר שגזרה זו שייכא בגדול שקונה בביאה אבל בקטן אם נאמר כדעת הרמב"ן ורש"י ז"ל שהוא קונה מ"הת ניחא אבל לדעת התוס' ופשטן של דברי רבינו שאין קנינו מ"הת מאיזה טענה פוסל מאמר הקטן לאחיו וכ"כ הריב"ש ז"ל ע"כ ולעד"ן דאף לדעת התוס' לא חלקו חז"ל בזה וכיון שהחזיקו בגזרת המאמר לא חלקו בו בין קטן לגדול והוא פשוט:
וגיטו וחליצתו אינם כלום וכו'. בפירוש המשנה דף צ"ו פי' רבינו דיש לו גט ויש לו מאמר ובדף ק"ד כתב אבל לדעת חכמים חליצת קטן אינה כלום ואינה פוסלת והלכה כחכמים ע"כ וק' דכל עצמו של גט אינו אלא מכח חליצה דבמקום חליצה הוא מדחז"ל וכיון דחליצה לית ליה כ"ש גט. והתי"ט כתב שם שרבינו חזר בו בחיבורו וכו' ע"כ תיקן ז"ל בהחזרה ולא חש לתרץ הקו' על רבינו בפי' המשנה ולעד"ן דבפי' המשנה היה סבור דחליצה ודאי אינה מועלת לו כיון שהוא קטן ואינה באה אלא להתירה לזר ואין במעשה קטן כלום אבל גט שאינו אלא תקנת חז"ל לאוסרה עליו ועל שאר האחים כשם שתיקנו לו מאמר כך תיקנו לו גט כיון דשניהם מתקנת חז"ל בענין זה: