אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ה · הלכה יז

הלכה יג

שני יבמין וכו'. רצה האחד לחלוץ קודם שידע מה עשה אחיו אין מונעין אותו. מרן ז"ל תמה על זה דמ"ש מהאשה שהלך בעלה וצרתה למ"ה וא"ל מת בעליך לא תחלוץ דחיישינן שמא תהא צרתה מעוברת ותלד ונמצאת אתה מצריכה כרוז לכהונה ע"כ ואף שאיני כדאי נלע"ד דרבינו נרגש מזה שכתב לפיכך ראובן שהיה בירושלם ולו שתי נשים אחת בעכו ואחת בצור וכו' להורות לנו כוונתו שהם רחוקים מבעליהן באופן שאין לחוש לעיבור כלל ומטעם זה אם בא לחלוץ אין מונעין אותו דאין כאן כי אם חששא שמא אחיו קדם ואין בזה קפידא וזה רמז אותו רבינו גם בפ"ג דין י"ז שכתב בדין זה שהצרה שהיתה עם בעלה כשמת תמתין צ' יום ותחלוץ או תתיבם ולא תחוש לצרתה שבמדינה אחרת הואיל ולא היה בעלה עמה במדינה ע"כ הרי שכשהאשה רחקה נדוד מבעלה אין לחוש לעיבור כלל ועפ"ז יתורץ מה שקשה עוד על רבינו ששם כתב שאפי' אחר ט' חדשים לא תחלוץ שמא תצא חליצה שלא היתה צריכה ותנשא לכהן ויאמרו שהחלוצה מותרת לכהן ואילו הכא לא חייש לזה אכן נראה דסמיך עמ"ש שם שאם כבר היתה פסולה לכהן אין לחוש והכא לא נחית אלא לאשמועינן עיקר הדין והרל"מ ז"ל תריץ באופן אחר ע"ע. שוב ראיתי להמש"ל ז"ל לעיקר קושית מרן שכתב דיש לחלק דהתם אית לה תקנה לידע אם צרתה מעוברת אבל הכא אין לה תקנה דאפילו יודע שלא חלץ ולא יבם אחיו שבעכו שמא למחר יחלוץ או ייבם ונמצאת כל ימיה עגונה ע"כ ועם כי חילוק נכון הוא עדיין יש לגמגם בו דע"י כתבים מהב"ד או שלוחים יכריחו לו לחלוץ או לייבם דהא קי"ל מצוה בגדול וכו':

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה