מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה יח
חלצה במנעל של בגד אינה חליצה. פשטן של דברים משמע דגם שרקקה וקראה קאמר ויש לדקדק דרבינו פסק לעיל דין י"ד רקקה בלבד שלא חלצה ולא קראה או שרקקה וקראה ולא חלצה ה"ז כחליצה פסולה ע"כ וכיון שכן איך פסק כאן דבמנעל של בגד אינה חליצה דמשמע דלא נאסרו קרובותיה וכו' כמ"ש לקמן דין כ"ו וי"ל חדא מתרתי או שעיקר הדין אתא לאשמועינן כלומר ע"פי מ"ש למעלה או אפשר שאף שאם לא חלצה כלל אלא קראה ורקקה אינה אלא פסולה מ"מ בחלצה במנעל של בגד אף שגם רקקה וקראה אינה חליצה כלל דההעדר יותר טוב ממציאות גרוע מכ"ש דיש לחוש דאתו למטעי דשל בגד הוא כשר ולעיקר דינו של רבינו ידוע מ"ש ה"ה ז"ל דלרבנן דפסקינן כוותייהו מעלינן ליה דרגא וכו' ואינן דברים מוכרחים אבל הרשב"א ז"ל כתב שכולן שוין ובשל בגד נמי חליצה פסולה הויא וכו' עכ"ל. ולא ידעתי למה לא הכריח הרב ז"ל דעת רבינו מההיא דפרק כל הגט דף כ"ב והזכירו מרן ז"ל בשם הריב"ש ז"ל לעיל דאמר שמואל כל מקום ששנו חכמים חליצה פסולה פסולה ופוסלתה על האחים במערבא אמרי משמיה דר"א שמאל ולילה פסולות ופוסלות קטן ואנפליא פסולות ואינם פוסלות ופי' רש"י אנפליא של בגד לאו חליצה היא כלל דאיש ונעל כתובים בפרשה וכו' ע"כ הרי מבואר להדיא דקטן ואנפליא שוין דאין חליצתן כלום ובקטן ג"כ פסק רבינו בדין י"ו שאינה חליצה וכיון שכן הרי מצינו סמוכות עצומות להכריח דעת רבינו וראיתי להרב"ח ז"ל שהק' על הרשב"א ז"ל מהך דבמערבא אמרי וכו' והכריח ג"כ מדברי התו' דלרבנן אין חליצת קטן כלום וא"כ ה"ה באנפליא דדמיא ליה וכדפי' רש"י והיאך חולק הרשב"א על זה וצ"ע עכ"ל. ולא ידעתי למה הניח דברי הרשב"א בצ"ע דכיון דשמואל לא הזכיר קטן ואנפליא אפשר דפליג וס"ל דדוקא בקטן הוא דר"מ פליג ארבנן כדמוכח בפרק מ"ח אבל באנפליא מודו ליה דאינה אלא פסולה כפי שיטת הרשב"א ז"ל ע"פי דבריו שהביא ה"ה ז"ל וכן משמע בהב"ש ז"ל ופשוט:
אבל אם חלצה וכו'. שם דף ק"ג פרט לסנדל המסוליים שאין לו עקב ובדף ק"ב אמר רב יהודה א"ר סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו ושער היינו קראקר שאמרו שם ובברייתא כותיה דרבא קתני שעם וסיב ועץ מימרא דשמואל אמתני' זו דברי ר"מ וכו' ודין מנעל גדול וכו' הוא מהברייתא נעלו אין לי וכו' ופרום ונפחת וכו' באידך ברייתא דתניא כותיה דרבא אך שם אמרו דמנעל לכתחילה לא גזרה משום מנעל מרופט ופי' רש"י ז"ל מבוקע קרוע מלמעלה וכו' ע"כ וכתבו התו' וז"ל וא"ת דתני בס"פ תולין לא תצא אשה במנעל המרופט ולא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה וי"ל דהתם אינו מרופט כ"כ שלא יהא ראוי לנעול בו ע"כ ורבינו בפ' י"ט דהלכות שבת דין ט"ו פסק ולא תצא אשה במנעל רפוי ופי' שם ה"ה ז"ל דרבינו מפרש מרופט דהיינו רפוי ע"ש. וכיון שכן יש לתמוה על רבינו למה הזכיר הדין בשבת ובחליצה לא הזכירו. ובתחילת המחשבה היה נראה דהיינו מנעל גדול שאינו יכול להלך בו שכתב כאן אך אין נראה כלל שהרי שם כתב ולא יצא הקטן במנעל גדול וכו' ולא תצא אשה במנעל רפוי והוא לשון הברייתא של שם הרי שמנעל גדול אין בכללו רפוי דהא פלגינהו בברייתא ובדברי רבינו והרי"ף ז"ל הזכיר הברייתא שם ובפרקין סתם גם הש"ע לא הזכירה ע"ע ואולי י"ל דס"ל לרבינו דכיון דלא הזכירה אותה ברייתא בפרקין אלא אמרו בהיפך גזרה משום מנעל מרופט מדלא פריך עלה תלמודא מההיא ברייתא ש"מ דקים להו דלית הלכתא הכי לענין חליצה ולכן לא הזכירו להדייא ואולי שהוא יוצא מדין קרעה המנעל וכו' שכתב בדין כ"א ומ"מ צ"ע: