מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה ה
והחליצה ביום ולא בלילה. מדשינה וכתב ולא בלילה משמע שאפי' דיעבד פסולה וכמשמעות המשנה דקתני חליצה בלילה וכו' ועובדי דמייתי תלמודא נמי מפרשינן להו ע"פי המשנה וכו':
ובפני ג' שיודעין להקרות. היינו מדתנן מצות חליצה בג' דיינים ואפילו הדיוטות ואוקמוה בגמרא ביודעין להקרות כעין דיינים אבל על שנים הנוספין לא הקפידו ומכח זה פסק רבינו דאפילו הם ע"ה ותמהתי על הטור ז"ל סי' קס"ט שפסק שאם חלצה בפני ע"ה שאין יודעים אפילו להקרות חליצתה כשרה דזה מנא ליה הרי כיון שאין יודעים להקרות איך יכולין לשאול להבקיאים אם הקרו יפה וכמ"ש התו' שם וכבר עמד על זה הרב"י שם אך תמהתי על דבריו ז"ל שכתב ע"ד הטור שכ"כ הרמב"ם בפ"ד ומהיכן מצא דבר זה בדברי רבינו אם ממ"ש בהשנים הנוספין שאפי' הם ע"ה אדרבה מדלא כתב כן אלו בהנוספין יש ללמוד דהג' אם הם ע"ה לא עלתה להם החליצה דלפחות בעינן שידעו להקרות הן אמת דממ"ש ז"ל שכ"כ הרמב"ם משמע שכן היתה גירסתו. ושוב ראיתי שכתבו רבינו להדיא לקמן בדין ט"ו:
ואם אחד מן הג' גר וכו'. מדדקדק לכתוב ואם אחד מן הג' ולא כתב ואם האחד גר וכו' משמע דאין קפידא אלא בג' דוקא אבל בשנים הנוספין אין קפידא אם יהיו גרים וק"ק דבגמרא מייתי עובדא דרב שמואל בר יהודה הוה קאי קמיה דרב יהודה א"ל סק תא לארזא דקני לאצטרופי בי חמשה לפרסומי מלתא א"ל תנינא בישראל ולא בב"ד של גרים ואנא גר אנא ופי' רש"י הוא ואביו נתגיירו הילכך פסילנא לחליצה ע"כ משמע דגם בכל החמשה שייך פיסול זה וי"ל דרב שמואל בר יהודה שאני שהוא ואביו היו גרים שהרי נתגיירו יחד וזה לא הוצרך רבינו לבארו דמלתא דפשיטא הוא. עוד י"ל דרב יהודה הזמינו להיות ב"ד של ג' ומאי דאמר ליה בי חמשה מפני שכבר היה לו ג' אחרים וכדי להשלים המנין א"ל כן והכי מוכח מדמייתי ליה רב שמואל ב"י ממתניתין דבב"ד של ישראל וכו' וק"ל. ודע שרש"ל ז"ל בתשובה סי' צ' תפס במושלם שדעת רבינו דבעינן אביו ואמו מישראל גם בהשנים הנוספים ותמיהא לי מלתא דמנין מצא זה מפורש בדברי רבינו כיון שפשטן של דברים מורין דדוקא בהג' הוא דקפדינן בהכי ע"ש:
ואותם השנים אפילו היו ע"ה. ק"ק דבגמ' מייתי תרי עובדי דרב יהודה דא"ל לרב כהנא ולרב שמואל בר יהודה סק תא לארזא דקני לאיצטרופי בי חמשה וכו' משמע דגם בהשנים הנוספים בעינן מעין הג' ואיך הכשיר רבינו אפי' ע"ה וי"ל דרבינו מפרש להו דל"ד להחמשה קאמר דהיינו להשנים הנוספים אלא להב"ד של ג' קאמר כמ"ש לעיל וזה מדתנן במתניתין אפי' שלשתן הדיוטות ובברייתא נמי מייתי מצות חליצה בג' שיודעים להקרות משמע אפילו לכתחילה ביודעין להקרות סגי דון מינה וחות דרגא דבהשנים הנוספים שאינן אלא לפירסומי מלתא אפילו ע"ה סגי ומבואר הדבר שאלו הע"ה שכתב כאן רבינו אין הכוונה אפי' כאותן ע"ה שהן פסולין לעדות כמ"ש רבינו פי"א דהל"ע דאותם הרי הם כמי שאינן לענין זה דאיך יפורסם הדבר באנשים שאינן ראוין לעדות אלא ודאי נראה דהכא מיירי שאין בהם שום פיסול אדרבה הם הולכים בדרכי ישרים כמ"ש רבינו שם ואין בהם (שום פיסול) אלא שהם ע"ה ולא ידעו תורה כלל וכן זכיתי ומצאתי בש"ות ת"הד סי' רכ"ו: