אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ד · הלכה ג

הלכה ב

ומלמדין אותה וכו'. ס"פ מ"ח אמר אביי האי מאן דמקרי גט חליצה לא ליקרי לדידה לא לחודיה ואבה יבמי לחודיה דמשמע אבה יבמי אלא לא אבה יבמי ולא ליקרי לדידיה לא לחודיה חפצתי לחודיה וכו' רבא אמר אפסוקי מלתא היא ואפסוקי מלתא לית לן בה רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא מצטער ומקרי לה לא אבה יבמי א"ל לא סבר לה מר להא דרבא א"ל מודה רבא בלא אבה יבמי ע"כ. ופי' רש"י דמקרי גט חליצה המקרא את האשה בשעת חליצתה מודה רבא בלא אבה יבמי דבעינן שלא יפסיק דאי מפסיק משמע דהאי לא ארישא קאי דאמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא כלומר לא מאן אלא אבה יבמי אבל בלא חפצתי לקחתה שהיא פתיחת קריאתו ליכא למימר לא לעיל קאי ואי מפסיק לית לן בה ע"כ וק"ק דמי הכריחו לרש"י לפרש דהאי מאן דמקרי גט חליצה היינו בשעת החליצה אימא כפשוטו דהיינו כשמלמדם הפסוקים דומיא דההיא דרב כהנא וכו' וי"ל דהתינח באשה שאינה רגילה בכך אבל באיש סתמן שיודעים הפסוקים מיהא וא"צ ללמדן ואביי בשניהם קאמר מוכרח דאשעת חליצה קאי ועוד הכרח אחר שיבוא לקמן בע"ה והרא"ש ז"ל סיים עלה וז"ל וגירסת הרי"ף ז"ל אינה נכונה דמה ענין ר' זירא לכאן מ"מ יש לטעות בפירוש דבריה ע"כ. גם הרשב"א ז"ל כתב וז"ל גירסת הנוסחאות מודה רבא בלא אבה יבמי כדר' זירא כלומר לא תהא צריכה לקרות בב"ד לא אבה בבת אחת וכ"כ הרי"ף והרמב"ם ז"ל ולפי דבריהם אפי' בלא חפצתי לקחתה נמי כן והאי דנקט בלא אבה יבמי דאין דרכן של נשים לידע לקרוא וכולן אינן ראויות לבילה עד שילמדום אבל סתמן של אנשים לידע וראוין לבילה הם ותמיהא לי מה שייך הכא ראוי לבילה והלא קריאה זו בבת אחת אינן גזרת הכתוב אלא חששא בעלמא וכו' ע"כ. ונראה שקושית הרא"ש ז"ל היא עצמה של הרשב"א ז"ל אך לפי גירסת הרי"ף שלפנינו נראה דאין כאן קושייא מעיקרא שכתב וז"ל א"ל מודה רבא בלא אבה יבמי ואפסוקי מלתא היא כר"ז דאמר כל הראוי לבילה וכו' הכא נמי אם ראויה למקרייה בבת אחת לא מעכבא קריאתה ואי לא מעכבא עכ"ל. לפי גירסא זו נראה פשוט שכוונתו דמה שאמר רב כהנא מודה רבא וכו' הכוונה דכשקוראין הפסוקים בעת החליצה הה"נ דאין להקפיד אך בשעת הלימוד מיהא בעינן שתדע לכוין ולומר לא אבה בנשימה אחת דאז אף אם בשעת החליצה לא כיוונה דבריה לית לן בה דכיון שהיא היתה מכוונת בטוב קודם לכן קרינן בה שפיר כל הראוי לבילה וזהו טעמו של רב כהנא שהיה מצטער עצמו ללמד לאשה שתאמר לא אבה בנשימה אחת משום דס"ל דאפילו לרבא דאמר אפסוקי מלתא לית לן בה מודה הוא דבעינן שתהיה ראויה לבילה משא"כ באם לא חפצתי דהאיש דרכו בכך ראוי לבילה לעולם קרינן ביה ואין בו קפידה בכלל ולפ"ז יפה כיוין רש"י ז"ל במ"ש אביי האי מאן דמקרי גט חליצה וכו' שפירש דהיינו בעת החליצה דעלה דוקא הוא דפליג רבא דאילו בעת הלימוד גם רבא מודה ואזיל. מעתה אזדא לה קו' הרא"ש ז"ל שהקשה דמ"מ יש לטעות בפירוש דבריה דכיון דאין זו גזרת הכתוב אלא חששא בעלמא כיון שכבר היא יודעת לכוין בטוב ראוי לבילה קרינן בה ותמיהת הרשב"א ז"ל זאת היא תשובתו של הרי"ף ז"ל ודייקי טפי:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה