מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה יח
ואם נשאת לאחר ובעל לוקה. פירוש דאף דהויה היינו הקידושין מ"מ לענין המלקות אינו לוקה אא"כ בעל שהוא תכלית קפידת התורה וכן הדין בשאר איסורים כעין זה כמ"ש רבינו בה"ס פי"א ילקו זכים ע"ש ומרן ז"ל כתב דמדברי רבינו משמע דדוקא כשבעל אבל אם לא בעל לא נאסרה עליו ויש לדחות דלא נקט בעל אלא משום מלקות ע"כ וכלומר דלענין שנאסרה עליו כיון שנשאת לו סגי והכי מוכח להדיא מדברי רבינו פי"ט מהל' א"ב דין ג' וז"ל אבל כהן המקדש אשה מאיסורי כהונה ונתאלמנה או נתגרשה מן הארוסין לא נתחללה ואם נשאת אע"פי שלא נבעלה נתחללה שכל נשואה בחזקת בעולה וכו' ע"כ וכיון שכן הכא נמי אף שאינו לוקה עליה כמו בעל בודאי מ"מ לענין שהיא אסורה לו כיון שנשאה הרי היא בחזקת שנבעלה לו ואסורה עליו ועיין למהרשד"ם א"ה סי' ר"ך: