מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ט
מי שהיו לו וכו' ואינו מייבם לשתים וכו'. ק"ק דמאחר שכתב דביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה למאי אצט' לכתוב ואינו מייבם לשתים וכו' ואם נאמר דמדכתב ביאתה או חליצתה וכו' פוטרת משמע דהוי רשות ואם ירצה יכול לייבם שתיהם ולכך הוצרך לכתוב בלשון שלילה דלעיכובא קאמר דאינו יכול לייבם מדכתיב אשר לא יבנה וכו' א"כ קשה דמאי אריא דהביא מקרא דלא יבנה לענין יבום ולמה לא הביא ג"כ לענין חליצה דאם ירצה לחלוץ שתיהם שאינו רשאי כמ"ש בגמ' דף מ"ד מקרא דבית חלוץ הנעל בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ שני בתים. וי"ל דס"ל לרבינו דכי פריך בגמ' ומייבם לתרווייהו וכו' וניחלוץ לתרווייהו וכו' דדרך חיובא קאמר ולכך כי מתרץ ליה מבית אחד הוא בונה וכו' הוי ודאי לעיכובא דקא פגע באשת אח אבל בחליצה אין לומר כן דמה קפידה שייך אם יחלוץ שתיהם אלא ודאי דכי מתרץ ליה מבית חלוץ הנעל הכוונה דאין כאן חיוב ולעיכובא שלא יחלוץ לשתים אלא דאין כאן שום חיוב לחלוץ לשתים דבית אחת הוא חולץ ולא שני בתים וא"כ א"א לחייבו (מכאן עד פרק שני דין ב' חסר וחבל על דאבדין ולא משתכחין):