מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ח
גרים וכו'. משנה ביבמות דף צ"ז הגיורת שנתגיירו בניה עמה וכו' ורבינו העתיק עיקר הדין וגם המשנה עצמה לא נקטה גיורת אלא משום דבעי לאשמועינן אפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה והשני בקדושה דע"כ בנתגיירה האם ג"כ היא וכ"כ התי"ט שם אלא שנתקשיתי בדבריו שם דאחלוקא דאפי' הורתו וכו' ולידתו בקדושה הביא דברי הגמרא בפירושא דמתני' דאסורים הם לחלוץ וליבם וקיימי עליה באשת אח ע"כ כאילו פי' זה מוסכם בפשטא דמתני' ולהלכה וזה אינו דזה לא נאמר אלא למאן דאסר בגמ' אבל למאן דשרי מתני' כפשטה דכיון דאין חולצין ולא מייבמין פשיטא דאין כאן שום אחוה וכדברי רבינו שפסק כאן דהרי הם כזרים וכ"כ בפי"ד דא"ב וכ"פ הרב"י סי' קנ"ז ע"ע והיותר קשה דהוא ז"ל שם סמוך ונראה הזכיר דברי רבינו והטור שהעתיקו גרים וכו' ואיך כתב אח"כ זה הפירוש בסתם כאילו הוא מוסכם ובס' קול הרמ"ז ז"ל ראיתי שנרגש מזה ולא זכיתי להבין דבריו או שיש בו ט"ס ע"ע ובס' בית דוד נר"ו כתב דאגב ריהטיה דהתי"ט ארכבינהו למלתיה אתרי רכשי ע"כ והוא קרוב לשמוע דודאי נראה דלא נתכוון הרב לפסק הלכה ודו"ק:
ואפילו תאומים ונולדו בקדושה אין ביניהם אחוה וכו'. הנה ראיתי בס' לחם יהודה נר"ו שכתב וז"ל לשון זה נראה דאשתמיטיתיה למרן כ"מ פי"ג מהל' עדות דנסתפק בעדות תאומים שנתגיירה אמם כשהיא מעוברת דהורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה אם פסולין לעדות דהרי הכא גבי יבום וחליצה אפי' בנתגיירה אמם דלידתן היתה בקדושה לא מקרו אחים ועדות וחליצה שוין הם וצ"ע. ובא אחרי כן לידי ס' השפתי כהן וראיתי שכתב כמ"ש יע"ש עכ"ל. ושותיה דמר לא ידענא שכתב מה שכתב בלא השגחה ואין זה אלא פליטת הקולמוס אגב חורפיה ואבאר בע"ה. הנה הרב"י ז"ל בפי"ג דהלכות עדות ובח"מ סי' ל"ג עמ"ש רבינו והעתיק דבריו הטור ז"ל שם דהגרים אינן כדין הקרובים אפילו שני אחים תאומים שנתגיירו מעידים זה לזה וכו' ודקדק מרן דממ"ש שנתגיירו כלומר שהיתה הורתם ולידתם שלא בקדושה דאילו הורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה הרי הם אחים מן האם ופסילי מדרבנן ואפשר דאע"ג דלידתם בקדושה אם הורתם שלא בקדושה לאו אחים נינהו וכו' ע"כ וכתב הסמ"ע והרב"ח ז"ל בשם הד"מ ז"ל דבפי' ר"ש סוף מס' שביעית מוכח בהדיא דלשון נתגיירו לא משמע אלא בגר שהיתה לידתו שלא בקדושה וכתב על זה הרב שפתי כהן ז"ל דבלא"ה ליכא ספיקא כלל מדאמרינן בגמ' ופסקה הרי"ף והרא"ש והרמב"ם פי"ד דא"ב דאם היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייבין כרת משום אשת אח והוא פשוט ומוסכם מכל הפוסקים וכמ"ש בי"ד סי' רס"ט א"כ פשיטא דפסולין מדאורייתא וכו' ע"כ. הנך רואה שראיית הש"ך ז"ל היא להכריח דהם פסולין מדאורייתא ובס' ל"י נר"ו הביא מהא דהל' יבום דאין נקראים אחים אשר לפ"ז נמשך דהם כשרים וייחש להש"ך מה שאינו ודבר בהפכו וקושייתו מהל' יבום אינה קו' דאף דלענין יבום אינן אחים לענין עדות אפשר שנחמיר מדרבנן מיהא תדע דהרי חייבים משום אשת אח אף דלענין יבום וחליצה אינן אחים ואין הדבר כדאי לתפוס במושלם על מרן הקדוש דאישתמיטיתיה דין זה שהוא גמרא ערוכה ומכ"ש שהביאו ג"כ בב"י ע"ד הטור ז"ל ואדרבה נראה דהוא ניהו דאישתמיטיתיה הא דא"ב משא"כ כשנאמר דנקראים אחים לענין שחייבים כרת אם נשא אשת אחיו זו היא ראיה עצמית ואמיתית דלענין עדות ג"כ יקראו אחים מ"הת ועכ"ז אין בידינו לומר דאשתמיטיתיה הא חלילה וגם הרב שפתי כהן ז"ל לא כתב בזה הלשון מפני שהרב"י תלה הספק בלשון רבינו והטור ז"ל שכתבו לשון שנתגיירו דאפשר דמשמעותו דוקא שנתגיירו דהורתן ולידתן שלא בקדושה דמשמע דאם לידתן בקדושה ישתנה הדין או דילמא אפי' שלידתן בקדושה מעידין זה לזה ואין לדמותו לעריות דלכל מסור משא"כ עדות דאין מסור אלא לב"ד כמ"ש בפי' בפ' כיצד והם יחקרו אחר האמת אלא שהשפתי כהן ז"ל כתב דההיא דעדות לכל מסורה אינה אלא בפיסולי עדות דרבנן ומכח ההיא דחייבין משום אשת אח בא ז"ל להוכיח דפסולין מדאורייתא. אכן לקוצר דעתי קשה טובא מלשון הטור י"ד סי' רס"ט שכתב הגיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין אפי' הם תאומים אפילו היה לידתן בקדושה כיון שאין הורתן בקדושה אבל חייבין משום אשת אח וכו' ולענין עדות אפילו אחים מן האם מעידין זה לזה דגר שנתגייר וכו' ע"כ. הרי שטח דבריו מוכחי אנפשייהו דאף דחייבים משום אשת אח מ"מ לענין עדות הרי הן כזרים וחזר דינן כדין יבום וחליצה וזה נראה הפך דברי הש"ך ז"ל וגם נראה דאין מקום לספקו של הרב"י ז"ל בדברי הטור מיהא אכן מסידור לשון הרב"י בש"ע שם נראה דלא פסיקא ליה מלתא בהבנת לשון הטור ז"ל ע"ע ואעיקרא דמלתא לדעתי הקצרה אין להוכיח מההיא דאשת אח דעריות שאני דכיון דחייבה תורה הקרובים משום ערוה פשיטא דאין לך קרוב יותר מתאומים משא"כ גבי עדות דלא הקפידה תורה אלא בקורבה מצד האב דוקא ומצד האם אין פיסולן אלא מדרבנן כמ"ש שם רבינו להדיא וידוע דאין אבות לגוי דזרמת סוסים זרמתם כתיב וכיון שכן אלו התאומים מצד האב אין להם שום קורבה אלא מצד האם בלבד וכיון דאפי' בישראלים גמורים אין פסולין לעדות אלא מדרבנן איך יתכן שנאמר דבגרים יהיו פסולין מדאורייתא ומזה קשה על הש"ך ז"ל שרצה לתרץ ספקו של הב"י ז"ל דפשיטא דפסולין לעדות מדאורייתא ואחרי המחילה הראויה כמדומה ששגגה יצאה מלפני השליט גם במ"ש שם דההיא דפ"ד דיבמות עדות לב"ד מסורה היינו בפיסולי דרבנן וזה ברור ע"כ. מהמשך לשונו נראה שבא להשיג גם בזו להרב"י ז"ל שהביא שם הא דעדות לב"ד מסורה וכנראה שלא חילק בין פסולין דרבנן לפסולין דאורייתא ולזה כתב דההיא דעדות לב"ד מסורה היינו בפסולי דרבנן ושזה ברור כאילו הרב"י לא הבין כן וזה דבר ברור כשמש בצהרים שאין ספיקו של הרב"י אלא מדרבנן שהרי שם כתב להדיא דאילו הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה הרי הם אחים מן האם ופסולים מדרבנן ע"כ וכשבא לכתוב הצד האחר דאפי' מדרבנן אפשר שלא יפסלו הביא ההיא דאמימר דשאני עריות מעדות משום דעריות לכל מסורין משא"כ עדות דלב"ד מסור וכו' והביא גם כן דברי רש"י שכתב עדות לב"ד מסור וא"נ מכשרת עדות אחים גרים לא אתו לאכשורי אחים ישראל דב"ד ידעי דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ע"כ. הרי מבואר כשמש דגם הרב"י הבין דההיא דעדות לב"ד מסורה אינה אלא בפסולים דרבנן דמטעם זה היה נראה להכשיר גם התאומים דאפי' בישראל כי הא אינן אלא מדרבנן. שוב ראיתי להש"ות מעשה חייא סי' א' הביאו הכנ"הג שם שנתקשה השואל לדברי הרב"י מההיא דחייבים משום אשת אח והוא ז"ל ביקש להליץ בעד הרב"י מצד אחר וסיים שהאמת אהוב יותר וכו' ותכלית דבריו לפסול התאומים כנ"ל ולעד"ן איני רואה הכרח עצום לדבר כמבואר למעיין: