אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח

פרק א · הלכה ד

הלכה ג

אבל בנו מן השפחה ומן הנכרית וכו'. בכמה מקומות בגמרא הוזכר דין זה ומהם בפ"ב דיבמות דף כ"ב אמתניתין דחוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן הנכרית וכו' ורבנן למעוטי שפחה ונכרית מנא להו נפקא להו מאשה וילדיה תהיה לאדוניה וכו' נכרית מנלן אמר ר' יוחנן משום רשב"י אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה אמר רבינא ש"מ בן בתך הבא מן הנכרי קרוי בנך וכו' ופריך האי בז' אומות כתיב כי יסיר לרבות כל המסירים הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא אלא לרבנן מנא להו מאן תנא דפליג עליה דר"י ב"י ר"ש היא ופירש"י כי יסיר את בנך מדלא כתיב כי תסיר ש"מ ה"ק בתך לא תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך שתלד לו בתך מאחרי אבל אבתו לא תקח לבנך לא קא מהדר וכו' ע"כ ורבינו שכתב שמסיר אותו מליחשב בקהל נראה שאינו מפרש כפירש"י אלא דאדסמיך ליה קא מהדר דהיינו בתו לא תקח לבנך וה"ק שאם ישא בנך את הנכרית יסיר את הבן שתלד לו בת הנכרי מאחרי וראיתי להתי"ט ז"ל שהקשה דמדהוצרך רבינו לכתוב דרשה דר"ש משום דס"ל כוותיה וקשה דבפ"ג דמ"ול פסק דלא כר"ש בחובל בגד אלמנה דבין עניה בין עשירה ולר"ש דדריש טעמא דקרא הוי עניה דוקא כדאיתא בברייתא התם וכן בפ"ג דה"מ פסק דלא כר"ש בלא ירבה לו נשים וכו' והניחה בצ"ע ע"ע ולעד"ן אין להכריח מכאן שפסק כר"ש משום דדרשה דכי יסיר מודו בה גם רבנן דמינה ילפינן דבנך הבא מן הנכרית קרוי בנה והא ראיה שרבינו לא הזכיר הדרשא דכי יסיר לרבות כל המסירין אלא דעמ"ש רבינו פי"ד דא"ב נראה דמכי יסיר יליף גם לשאר אומות שהרי בראש הפרק כתב דקרא דלא תתחתן בם איירי בכל האומות ובדין ז' כתב דהבן מן הכותית אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי וכו' הרי להדיא דיליף לכל האומות מכי יסיר דזה מורה שפסק כר"ש ולכן י"ל עמ"ש בפ' האומר בקידושין דף ס"ח דכי פריך ההוא בז' אומות כתיב ומתרץ ה"ק כי יסיר וכו' הניחא לר"ש וכו' אלא לרבנן מאי טעמא וכו' ה"ק כי תהיינה לאיש וילדה לו כל היכא דקרינן ביה כי תהיינה קרינא ביה וילדו לו וכו' אי הכי שפחה נמי אין ה"נ אלא האשה וילדיה תהיה לאדוניה למה לי לכדתניא האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד הולד כמותה דברי ר"י הגלילי וחכ"א דבריו קיימין משום שנאמר האשה וילדיה תהיה לאדוניה מאי תלמודא אמר רבא אדר"י הגלילי ופי' רש"י האי קרא אדר"י קאי וכו' ע"כ נמצא דרבנן דר"ש מודו ואזלי דקרא בכל האומות מיירי אלא דילפי לה מכי תהיינה ורבינו נקט קרא דכי יסיר שהוא מבואר טפי ולעולם דפסק כרבנן דר"ש דהוו רבים לגביה ובהכי ניחא דבפ"ג דמ"ול פסק כרבנן דאלמנה בין עניה בין עשירה אין ממשכנין אותה דלא דרשי טעמא דקרא וכ"כ בפ"ג דהל' מלכים דפסק כת"ק ע"ע אלא שראיתי למרן ז"ל בר"פ י"ב דא"ב שהביא דברי הטור שהשיג על רבינו במ"ש שאיסור לא תתחתן הוא בכל האומות דליתא דאינו אלא בז' עממין דלא קי"ל כר"ש וכו' והוא הליץ עליו שרבינו פסק בהא כר"ש מכח ההיא דקדושין דמדחזינן דסתמא דגמרא כר"ש אלמא הלכתא כוותיה וכו' ויש מי שרצה לומר דלא כתב כן מרן ז"ל אלא כלפי דברי הטור שסבר דקרא דלא תתחתן בז' אומות דוקא אבל לדידן דאפילו רבנן מודו דבכל האומות איירי א"צ לזה והה"נ דפסק כרבנן וכדמוכח מההיא דאלמנה וכו' והוא דוחק. ואפשר עוד לדעת מרן ז"ל דבהא דוקא הוא דפסק כר"ש מכח דסתם תלמודא קמסייעא ליה וכו' ודייק בלשונו שכתב וי"ל שרבינו פסק בהא כר"ש וכו' ומדכתב תיבת בהא משמע דדוקא קאמר מהטעם האמור דאל"כ הרי הוא עצמו הביא דברי רבינו בח"מ סי' צ"ז ופסק כמותו בשלחנו הטהור שם והלא ודאי דלא כר"ש היא אלא נראה דה"ק בהא הוא דפסק כר"ש אבל בההיא דאלמנה וכו' פסק כסתמא דמתני' ובההיא דהל"מ פסק כת"ק דמדסתם רבינו הקדוש כן ש"מ שדעתו לפסוק כת"ק דכרבים חשיבי אלא דבההיא דאלמנה ראיתי לרבינו בפי' המשנה דברים מגומגמים שכתב הטעם משום קלקול וחשד וזה לא נאמר בגמרא אלא לר"ש אבל לרבנן אין לנו טעם. ויש להסביר הטעם משום דסתם אלמנה לבה נשבר ונדכה וכמ"ש הרב החינו"ך פ' כי תצא ואולי י"ל דרבינו סבור דאם איתא הרי זה בכלל כל אלמנה ויתום לא תענון אלא ודאי דמטעם אחר קאמר קרא דלא יחבול וכו' ודו"ק. שוב ראיתי להרב עצמות יוסף שם בפ' האומר שעמד בכל הנז' והביא דברי הרי"ף והרא"ש ושלי"ת שנתכוונתי למקצת דבריו אך הוא ז"ל לא נחה דעתו מכח איזה דקדוקים שלעד"ן בקל יתורצו:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה