מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ג
אפילו היה לו זרע ממזר וכו'. שם דף כ"ב אמתניתין דמי שיש לו בן מ"מ לאתויי ממזר וראיתי להרב כנה"ג א"ה סי' קנ"ו בהגהת הטור אות ט' שכתב וז"ל האי ממזר מיירי בפילגש וכו' הרמ"ע מפאנו סי' קי"ו ע"כ ושם נאמר וז"ל מתניתין לא מתוקמא אלא במיוחדת לאישות כגון פילגש כשיטת הרמב"ם ואפילו היא ערוה עליו אחד שוגג ואחד מזיד אע"פי שאין קידושין תופסין לו בה הולד זוקק ופוטר אבל בא עליה לשם זנות בעלמא חשו לה חז"ל ואמרו כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר וכו' ע"כ. ולכאורה קשה במ"ש כגון פלגש כשיטת הרמב"ם וכו' דמשמע דאף לשיטת רבינו כן הוא וזה לא יתכן בעולם שהרי רבינו כתב ממזר סתם ובפ' ט"ו דא"ב פסק כשמעון התימני דאין ממזר אלא מן העריות וכיון שכן פסק סתם כלשון התלמוד משמע ודאי דממזר גמור קאמר ומדסיים הרב ואפי' היא ערוה וכו' משמע דלא מפליג אם אינה ערוה וא"כ קשה דהיאך יקרא ממזר לשיטת רבינו לכן נראה מבואר דכוונת הרב לא נחית לשם ממזר אלא לאשמועינן דע"כ במיוחדת לו דרך אישות בעינן כדי שיקרא בנו ודאי ולא נחית השתא לשם ממזר דזה כבר ידוע דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד אלא דע"כ לא מיתוקמא הך מתני' דקתני מ"מ ואמרינן דאפי' ממזר אלא במיוחדת לו דאל"כ יש לנו לומר כשם שזינתה עם זה וכו' וניחא נמי גם לדעת רבינו כמבואר:
או עובד עכ"ום. זה לא נמצא מבואר בגמ' ונראה דרבינו יליף לה מק"ו דממזר שהורתו ולידתו בעבירה ואינו ראוי לבא בקהל לעולם א"כ כ"ש עובד עכ"ום דאע"פ שחטא ישראל הוא והורתו ולידתו בהיתר גמור ולא נפסל מלבא בקהל לעולם ואף שלענינים אחרים דינו כגוי גמור ה"מ לענין איסור כלפי הקב"ה ותורתו הקדושה וגם קי"ל דמורידין ולא מעלין אבל לענין שיקרא בן פלוני לעולם הוא בנו גמור וזוקק ועיין מ"ש בדין וי"ו: