מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ב
או שלא רצתה היא. אין הכוונה שהדבר תלוי בידה שהרי בע"כ היא כפופה תחתיו אלא כגון שהוא מוכה שחין וכיוצא בו שיכולה לומר לאחיך הייתי יכולה לקבל וכו' וכמ"ש לקמן פ"ב דין י"ד וט"ז (א"ה עיין בדין זה לה"ה ז"ל וק"ל):
ומצות יבום קודמת למצות חליצה. פרק החולץ דף ט"ל אפליגו חכמים ואבא שאול ופסק כחכמים אך ק' דבפ"י דגירושין דין י"ו פסק דלעולם יתרחק אדם מן המיאון ויתקרב לחליצה וזה אתי כאבא שאול דס"ל דמצות חליצה קודמת למצות יבום (א"ה עיין להרל"מ פ"י דגירושין דין י"ו שהקשה קושיא זו והניחה בצריך עיון עיין עליו) ומאי דנלע"ד כעת עם מה שמצאתי בשו"ת בנימין זאב סימן מ"ח שכתב וז"ל ואפי' לדברי האומרים דמצות יבום קודם האידנא דאינן מתכוונין למצוה כ"א לשם ממון או לשם נוי הו"ל כאילו פוגע בערוה וכו' ע"כ ולכאורה קשה עליו ק' זו של רבינו כדמותה כצלמה דהא בהא גופיה הוא דאפליגו אבא שאול ורבנן והיכי מזכה שטרא לבי תרי אשר על כן נראה שפלוגתא דאבא שאול וחכמים היא על הסתם דאבא שאול ס"ל דאם מתכוין לשם נוי או ד"א הו"ל פוגע בערוה ולכך גזר על הסתם דמצות חליצה קודמת וחכמים ס"ל דאין לנו לגזור על הסתם משום דיבמה יבא עליה מ"מ אך הה"נ דמודו ואזלי דאם ודאי מכווין לשם אחד מכל אלו אף דמה"ת ש"ד מ"מ אין הדבר הגון ומתקבל והה"נ דמצות חליצה עדיפא דאז ודאי לשם מצוה מתכוין וכמ"ש התו' שם ואנו קי"ל גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה ומפני שבימי רבינו היו רובם ככולם מכונין לשם ד"א אף שאעיקרא דדינא מצות יבום קודמת מ"מ רצה להזכיר שם דברי אבא שאול דשייכי לפי זמנו כמבואר זה נלע"ד כעת: