מעשה רקח על הלכות טומאת מת· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ג
וכן נראה לי שאם נגע בצפרניו או בשיניו נטמא. לא ידעתי למה השמיט השערות דלפי הטעם שהזכיר כיון שהם מחוברין בגוף הרי הם כגוף פשיטא דהוא הדין לשערות, ויותר תמהתי ממרן ז"ל שהזכיר המשנה פ"ג דאהלות דמשם למדה רבינו ושם הוזכר השער להדיא ואיך לא נרגש מזה, גם בספרי הובא בילקוט פרשת חקת אמרו הנוגע במת פרט הנוגע בשיניו בשערו בצפרניו בזמן שפירשו יכול שאני מרבה בשעה שהם מחוברין ת"ל יטמא ע"כ ופסקו רבינו לקמן פ"ג הל' י"ג, ומדברי המבי"ט ז"ל בקרית ספר נראה קצת דשער בכלל שינים וצפורן עיי"ש.
ודע דהתם בקדושין דף כ"ה אמרו גבי יתרת דאם נספרת על גב היד עבר יוצא בה לחירות והוא הדין גבי מת כדאיתא פ' מומין אלו ופסקה רבינו פ"ב הל' ז' דכתב דאם אינה נספרת ע"ג היד אינה מטמאה באהל עיי"ש ולפי דברי מרן דרבינו יליף לחי ממת נראה דהוא הדין והוא הטעם דאם נגע בה החי במת לא יטמא באהל: