מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ה · הלכה י
דגן שנפל עליו דלף. בגמ' דף ל"ט אמרו קמח והרב המגיד כתב דנראה שרבינו היה גורס דגן או שדגן כולל גם כן הקמח וזה עיקר ע"כ. ולפ"ז קשה קצתדאמאי נקטו בש"ס קמח והפר"ח ס"ס תס"ו כתב דלרבותא נקטו קמח וכ"ש חיטי דשרירן ע"כ. ומאי דאיכא למידק דרבינו סיים אבל כשיפסק אם נשתהה כשיעור הרי זה אסור והרב ב"י סיים ויאפנו מיד משמע בלי שום שהיה כלל וצ"ל דמיד דקאמר ר"ל במהירות שלא יבא להשהותו כשיעור ולכתחילה קאמר ומוכרח לומר כן דלא ניתנה תורה למלאכי השרת שלא תהיה שום שהייה בעולם ועל כרחך לתת איזה שיעור וכן נראה שהבין הפר"ח ז"ל ופשוט. ויש נוסח אחר בדברי רבינו כל זמן שהוא יורד טיפה וכו'.