אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ב · הלכה יז

הלכה טז

המשכיר בית סתם בי"ד. שם דף ד' בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בי"ד חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק למאי נפקא מינה לישייליה דליתיה להאי דלשייליה לאטרוחי להאי מאי א"ל ר"נ ב"י תניתוה הכל נאמנים וכו' ואידחייא לה ולא איפשיטא עיי"ש ולכך פסק רבינו לקולא משום דהוה ליה ספיקא דרבנן כדאיתא התם דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי אכן מאי דאיכא למידק אמאי לא כתב רבינו דכי איתיה למשכיר קמן בעי למשייליה כפשטא דש"ס ותו קשיא לי לדברי הרא"ש ז"ל שם שכתב וז"ל ומתוך דברי ר' יהודה משמע דאפילו אי חזקתו בדוק כשישנו בעיר צריך לשאול לו וכ"כ ר"י גיאת ז"ל ע"כ. וקשה דמאי איריא מהנך רבנן קשישאי ז"ל כיון דגמרא ערוכה היא.

ולכך נראה דס"ל לרבינו דכי בעי למאי נ"מ וכו' היינו מצד מציאות הבעיא דכיון דאיתיה למשכיר קמן היכי שייכא בעיא זו וכן ראיתי להרב ב"ח ז"ל אלא שהפר"ח הקשה עליו שאין זה דרך התלמוד וכו' עיי"ש. ולענ"ד נראה האמת דס"ל לרבינו דכיון דחזינן דמצדד אצדודי הש"ס לראיית רב נחמן בר יצחק אי בעי דוקא אמירה דנשים וכו' ודחי ליה ולא מתרץ דלעולם חזקתו בדוק ומ"מ כיון דכי איתיה למשכיר קמן בעינן דלישייליה כי ליתיה נמי בדאיכא הני דידעי בהא בעינן דלישייליה להו דאף דאית לן חזקה כל עוד דמצינן לברורי כל דהוא בעינן למעבד מכל שכן דאיכא כמה דברים דסמכינן עלייהו כמ"ש התוס' שם ד"ה המנוהו רבנן וכו' ולא דחו הא אלא משום טירחא הא בראיה בעלמא אי בדק המשכיר דאין בזה טורח פשיטא ופשיטא דמהימני כי גדול ומדלא קמשני הכי לאקומי מלתיה דר"נ ב"י אלא דחי ליה לגמרי דזאת הברייתא אינה ענין לזה כלל ש"מ דסבר סתם תלמודא דאי אמרינן חזקתו בדוק תו לא בעי מידי אחרינא אפילו דאיתיה קמן למישייליה וטעמא דמלתא כיון דבדיקת חמץ אינו אלא מדרבנן ולכך לא הצריך רבינו שאלה למשכיר כלל ואפשר דלזה נתכוון ז"ל בתיבת סתם שכתב דבש"ס ליתיה אלא מלתא אגב אורחיה קמ"ל דאין חובה על השוכר לחקור אחר המשכיר אם בדקו אם לאו דישראל קדושים הם ופשיטא שקיים המצוה כתיקונה דלא חשוד להכשיל את חבירו. וכעין זו מצאתי לרבינו פ"ד דהלכות בכורות וז"ל הלוקח בהמה מישראל הרי זו בחזקת שבכרה עד שיודיעו המוכר שעדין לא ילדה וכו' ודאי שבכרה ולפיכך מכרה סתם ע"כ. הרי שלא נחשד שכנגדו להכשילו ואין חיוב לחקור אחריו וכ"כ רש"י ז"ל ובלאו הכי שניא דא דאין כאן כי אם איסור דרבנן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי אלא דהרא"ש ז"ל שנמשך אחר ר"י ור"י גיאת סבירא להו כדברי התוספות שם ד"ה לאו משום וכו' עיין עליו וכ"כ ז"ל ומר אמר חדא ומר אמר חדא. ואל תטעה בדברי הרב ב"י סי' תל"ז וז"ל בשם הר"ן ומיהו אי איתיה למשכיר שיילינן ליה וכדכתיבנא וכן פסק הרמב"ם והרא"ש וכו' ע"כ. דמשמע לכאורה דרבינו ס"ל ג"כ דכי איתיה למשכיר קמן בעינן לשיוליה דאי אפשר לומר כן דהיכן מצינו דבר זה אפילו ברמז אדרבא סתמיות הלשון מוכח בהיפך כאמור אלא כוונת הרב ב"י לפסוק בבעיא דלא איפשיטא לקולא ואהא קאי מה שייחס לרבינו והרא"ש ז"ל שפסקו גם הם בהך בעיא לקולא דחזקתו בדוק וסיום דבריו יוכיח שסיים והכי נקטינן דלא כהגהות מיימוני וכו' ופוסקים לחומרא ע"כ. הרי דכוונתו מבוארת למעיין בדבריו היטב.

ומכיון שהוכחנו מדברי רבינו ז"ל דודאי סבירא ליה דאפילו כי איתיה למשכיר קמן לא בעינן דלשייליה מטעמא דהוי דרבנן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי מעתה קשיא לי טובא על הרב חיים אבואלעפיא נר"ו דפתיך ועריב מילי בהך מלתא שהקשה תחילה על רבינו דלמה לא כתב שאם הוא בעיר שואלו וכ"ת דהכי פירושו מאי נ"מ מאחר שיכול לשאלו ותירץ דליתיה ולעולם דאם חזקתו בדוק אין צריך לשאלו ודמי לבהמה דיכולים לבדקה שבעים טרפיות ולא בדקינן ליתא דהרב ב"י נתן טעם דלא דמי לבהמה דהיתה לה חזקת כשרות משנולדה משא"כ בית דכל השנה בחזקת שאינו בדוק ע"כ. וליתא שכבר כתבו שכל חזקה שלא היתה ברורה מקודם אינה חזקה וכו' ע"כ. ואחרי המחילה הראויה מה ענין שמיטה אצל הר סיני הרי מבואר הרבה דהרב ב"י לא כתב כן אלא למאן דס"ל דכי איתיה למשכיר קמן בעינן דלשייליה דאמאי הרי בהמה וכו' כלומר דאפילו באיסור דאורייתא סמכינן אחזקה היכא דאפשר לברורי ולדעת זו הוצרך לתרץ דשאני בהמה שהיא בחזקת כשרה משנולדה אמנם למאן דס"ל דלא מטרחינן לשוכר לשייליה להמשכיר אין צורך לזה כלל כיון דהויא דרבנן ולדעת זו לא בא תירוץ הרב ב"י דקושיא אין כאן ותירוץ אין צריך דדי שנאמר דלא הוי אלא דרבנן ולפי דברי הרח"א בדברי הרב ב"י לדעתו הרמב"ם ז"ל מוקשה ועומד כיון דלא דמי לבהמה ועל כרחך לתרץ שני תירוצים משונים לשני הדעות ההפכים ואם היה לו להרב נר"ו קושיא על הרב ב"י למה פתיך דברי רבינו בזה והכניסו בתוך המלחמה והדברים מגומגמים הרבה.

עוד ראיתי להרא"ש ז"ל שסיים בהך מלתא ויראה שיכול לבטל וכו' ע"כ. והטור סי' תל"ז כתב ומבטל בלבו ודיו ע"כ. ורבינו השמיט זה משום דכי אמרינן חזקתו בדוק ממילא ודאי שביטלו והשוכר גם כן ביום י"ד על כל פנים צריך הוא לבטל כל החמץ שלו אם כן בין הכי ובין הכי אין צורך לזה. ודע דבמשכיר בית לחבירו בי"ד פירש רש"י ביום י"ד שחרית אמנם בקיצור פסקי הרא"ש ראיתי שפירש בליל י"ד ופשטא דסוגיין משמע קצת כפי' רש"י מדקאמר דליתיה להאי דלישייליה ודרך העולם ליסע ביום ולא בלילה וגם סתם שכירות ומשא ומתן ביום הוא אמנם מהבעיא דלעיל המשכיר בית לחבירו בי"ד על מי לבדוק וכו' משמע דבלילה קאמר וכדברי קיצור פסקי הרא"ש ז"ל.

שהכל נאמנים על ביעור חמץ והכל כשרים לבדיקה. דייק רבינו לאשמועינן ביעור ובדיקה לשיטתו ז"ל דסבירא ליה דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי אף לחמץ ידוע כפשט דבריו בריש פרקין וכמו שהסכים מרן ז"ל עיין עליו א"כ בין ביעור בין בדיקה לא הוו אלא מדרבנן וק"ל.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה