מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה טז
אע"פ שאם ינטל החוט וכו'. כל זה נתבאר שם. וכלשון זה פסק ג"כ הרב ב"י סימן תמ"ב ומכל מקום נראה דלאו דוקא על ידי חוט דכיון דטעמא הוי מפני שפעמים מקבץ אותם אפילו בלא חוט כלל חייב לבער ופשוט אכן מאי דקשה קצת למ"ש המפרשים ז"ל דאי הוו פירורין אף דאי מכניף להו איכא כזית בין כולם אינו חייב לבער ובאמת דלישנא דגמרא הכי מוכחא דקתני אי משום פירורין הא לא חשיבי האמנם קצתקשה דאם אפי' בצק שאין ראוי כל כך לאכילה ומכ"ש אם הוא יבש גמור חייב לבער פירורין שדרך לאוכלם יותר לא כל שכן ומאי דאפשר לומר משום דהבצק ראוי יותר על ידי בישול שוב באו לידי השגות הרמ"ך בכת"י וראיתי שכתב ז"ל דפירורי בצק חשיבי משום דראוי לחמץ בהם כמה עיסות משא"כ פירורין דפת.
הואיל ואלו החצאי זיתים וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל דדוקא דבוקים קאמר הא לאו הכי חייב לבער ומרן ז"ל כתב דהרא"ש ס"ל דלאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט והוא ז"ל ס"ל דדוקא קאמר דומיא דלסתום בו נקב דעריבה דהא אמרינן דאפילו פחות מכזית חייב לבער וכו' והרח"א נר"ו כתב עליו דפחות מכזית לא חל עליו חובת ביעור כבית הלל דזה וזה בכזית והאיך דעריבה לענין צירוף הכלי הוא וכו' עיין עליו ואני הצעיר אומר דסברת הרה"מ ומרן נראית הכרחית שהרי בפחות מכזית לבדו קי"ל דאם אינו עשוי לסתום בו נקב ולא לחזק חייב לבער אף דאין שייך שם הכלי מצרפו שהרי לבדו הוא א"כ אין הכרח מב"ה בזה ומכ"ש דכיון דרבינו יהיב טעמא הואיל וכו' על כרחך דוקא קאמר ודו"ק.