מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה יא
שני צבורין וכו'. נתבאר שם. ומ"ש
וכן שתי בתים בדוקים וכו'. שם צבור אחד של חמץ ולפניו שני בתים בדוקים ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי להאי על או להאי על היינו שני שבילים אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהם ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות ר' יהודה אומר אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו טהורים שניהם בבת אחת טמאים וכו' ע"כ. וכתבו התוס' ז"ל דהיינו מדרבנן דמדאורייתא אפילו בבת אחת טהורים ע"כ. ופסק כן הטור ז"ל בסי' תל"ט גם לענין חמץ דבבת אחת צריך בדיקה ובזה אחר זה אין צריך וקשה קצתדמאי שנא מההיא דעירובין דף ע"ו ובשבת דף ל"ד אמר רבא אמרו לו שנים צא וערב עלינו לאחד עירב עליו מבעוד יום ולאחד עירב עליו בין השמשות זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשות וזה שעירב עליו ביה"ש נאכל עירובו משחשיכה שניהם קנו עירוב ופריך מה נפשך אי בין השמשות יממא הוא בתרא ליקני קמא לא ליקני ואי ביה"ש ליליא הוא קמא ליקני בתרא לא ליקני בין השמשות ספיקא וספיקא דרבנן לקולא ופסקו הטור סי' שכ"ג ורבינו פ"ו מהלכות עירובין ולא חילקו בין בבת אחת לזה אחר זה והא התם נמי הוו תרתי הוראות דסתרי אהדדיה דממ"נ חד מנייהו לא קנה והכא חיישינן.
ונראה דיש לחלק דהתם העירוב עצמו עיקרו דרבנן דהרי בעירובי חצרות דוקא איירי לדעת הטור ז"ל ודלא כפירוש רש"י דמפרש לה בעירובי תחומין וכמ"ש הרב ב"י שם [וקי"ל דעירובי חצרות אינה אלא שלא לשכח תורת ערוב מן התינוקות] והם אמרו והם אמרו משא"כ בדיקת חמץ דאף שהיא מדרבנן לדעת הרא"ש פ"ק דפסחים והטור סי' תל"ד [עיין להפר"ח סי' תל"א] משום איסור דאורייתא נגעו בה ואינה אלא גזרה אחת שמא יעבור אדאורייתא מכ"ש לפי מ"ש הרא"ה הביאו הרב המגיד ז"ל דבבדיקת חמץ החמירו יותר משאר ספיקות עיי"ש. א"נ י"ל דשאני התם דלאו כו"ע דינא גמירי אם אותו רגע של בין השמשות הוא יום או לילה ולא הוי מלתא דתמיהה להו לאינשי כל כך דאפילו לחז"ל מספקא להו וגם אי אפשר לצמצם משא"כ הכא דכו"ע ידעי דאיכא חמץ ודאי וגם אפשר שימצא אחר כך להכי החמירו.
ועל מ"ש מרן שם וז"ל וא"ת והלא ספק דבדיקה ברשות היחיד הוא וכו' וי"ל וכו' וכיון דמדאורייתא אפילו בבת אחת בטומאה דרבנן שניהם טהורים הוא הדין לענין בדיקה ע"כ. וקצת קשהחדא דנראה כסותר למ"ש לעיל דהעמידו דבריהם על דברי תורה וכאן כתב דכיון דבדיקת חמץ דרבנן כך לי רה"י כמו רה"ר ותו דמה צורך לומר עוד וכיון דמדאורייתא וכו' וביאור דבריו נראה דמשום היא גופא כתב כן דכי היכי דלא תקשה דסותר למה שאמר תחילה כתב וכיון דמדאורייתא וכו' כלומר דהכא על כרחין חז"ל אקולא קמהדרו ובהדרגה קתנו דכיון דבטומאה שהיא מדרבנן אף שהיא ברה"י ואפילו בבת אחת הוא טהור ודאי כן נמי בבדיקת חמץ לא רצו חז"ל להחמיר כלל דאי הוו מצרכי הכא בדיקה הוה סליקא להו תרתי דרגי ולהכי אוקמוהו אדין תורה וכמ"ש לעיל עוד כתב ז"ל אי נמי משום דהוי ספק ספיקא ספק לבית זה נכנס או לאותו בית ואת"ל לבית זה ספק אכלתיה או לא ע"כ. וקשה קצתדהתוספות כתבו ד"ה היינו שתי קופות וכו' דכולא שמעתא מיירי שהככר כל כך גדול דליכא למימר אכלתיה ותו דאם איתא בט' צבורים של מצה גם כן יש ספק ספיקא ספק מצה ספק חמץ ואת"ל חמץ שמא אכלתיה וכן הקשה הרח"א נר"ו ולזה נראה דלא קשה מידי דמרן תירץ זה במ"ש עוד ולא תקשי לכולהו תירוצי מאי שנא מספק נכנס או לא נכנס דטמא דהרי הרב המגיד הרגיש קושיא זו בסמוך ותירוצו בה נכון ויציב ע"כ. עיי"ש דבזה מתורץ דשאני התם שאין לנו שום ודאות דקולא כמו בשני בתים דחדא מיהא קים לן בודאי שאין שם חמץ וק"ל. שוב ראיתי להרב משנה למלך שכתב לקושיא ראשונה דאימור עכברים רבים אכלוה והוא קצת דחוק עיין עליו.
או שהיו תשעה צבורין וכו' עד
לבית בדוק. בשתי נוסחאות כתיבת יד משנת הקס"א והקי"א אין שם כל החלוקה הזאת.