מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה י
הניח ט' צבורים של מצה וכו'. דף ט' תשע צבורים וכו' היינו תשע חנויות וכו' ורש"י ז"ל מפרשה לעניין בדיקה והתוספות הקשו עליו דאם כן היכי מייתי ראיה מט' חנויות דאורייתא לבדיקת חמץ דרבנן ותירצו שלא ביטל ועוד הקשו דגבי חנויות ליכא חזקה והכא הבית בחזקת בדוק ותירצו בשם ר"י דלענין שהביא עכבר לבית ונמצא קבעי אי שרי באכילה אי לאו ע"כ. ואם כן רבינו שפסק כפירוש רש"י תקשה ליה קושיית התוספות דחזקה ונראה לענ"ד דרבינו יפרש דהך חזקה לא הויא חזקה גמורה כיון שדרכו להכניס בו חמץ כל השנה כמ"ש הרא"ש ז"ל פ"ק לענין פירורין והשתא דאתיילד לן ספיקא הרי איתרעאי יותר [ועיין להפר"ח ז"ל] ונראה דמוכרח ג"כ לומר דאיירי בלא ביטל תדע דגבי שני צבורים ושני בתים ושני עכברים דמוכחינן מההיא דשתי קופות פריך אימור דאמרינן שאני אומר בתרומה דרבנן בחמץ דאורייתא מי אמרינן ומתרץ אטו בדיקת חמץ דאורייתא בדיקת חמץ דרבנן וכו' וכי היכי דהכא הוי דרבנן בדרבנן ה"נ התם מייתי מדאורייתא לדאורייתא כמבואר [ועיין להרב מגיני שלמה ז"ל שהליץ בעד רש"י באופן אחר]. אמנם הרא"ה ז"ל שהביא הרב המגיד ס"ל דבדיקה לחוד קאמר וכיון שבדיקת חמץ תחילתה על הספק החמירו בספיקה משאר ספיקות ע"כ. ופשט דברי רבינו מורים כן דלא חילק בין ביטל ללא ולפי זה לא קשה קושיית התוס' ולא ההכרח שהזכרנו דכיון שהחמירו בספיקה אלימו למלתייהו בהא כאילו היתה מן התורה ולעולם בביטל כבר איירי ועיין עוד להרב לח"מ ז"ל ומרן בשם הר"מ ז"ל כתב דבט' צבורים בעי בדיקה משום דבעידנא דאתיליד ספיקא אם הוא חמץ או מצה הוי איסורא דאורייתא הילכך בעי בדיקה דספיקא דאורייתא לחומרא ע"כ. והדברים הם סתומים ופירושם נראה ע"פ התירוץ ר"י שהביאו התוס' דלענין אכילה קבעי דהוי ספיקא דאורייתא וס"ל דבעי בדיקה משום דעיקר ספיקו בדאורייתא והרב חיים אבואלעפיא נר"ו כתב דבלא ביטל דוקא איירי עיין עליו.