אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח

פרק א · הלכה ח

הלכה ז

אסור לאכול חמץ וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל דפסק כר' יהודה דף כ"ח וזהו שאמרו בפ"ק דכו"ע חמץ משש שעות ולמעלה אסור מנלן וכו' ואמר רבא לא תשחט על חמץ דם זבחי וכו' ע"כ. הקושי מבואר דמאי מייתי מההיא דרבא התם לא הוי לאו אלא עשה דתשביתו או איסור לענין אכילה וכמ"ש הר"ן והרה"מ ז"ל לדעת הראב"ד וכ"כ התוס' שם ד"ה ר"ש דאף ר' שמעון מודה דאיכא עשה דתשביתו וא"כ אימא דרבא פסק כר"ש בין בלפני זמנו בין לאחר זמנו והרב לח"מ כתב דהרה"מ ס"ל הכי דלר"ש מותר לגמרי [ויש ט"ס בדבריו עיין עליו] תדע דרבא פסק כר"ש דשלא בזמנו מותר ואם איתא דמאי דקאמר רבא שלא בזמנו וכו' איירי בין לפני בין לאחר הא מותר קאמר דמשמע לגמרי תדע דפריך הש"ס והא אמר רבא ר"ש קנסא קניס וכו' ואם כן כיון דהך היתרא משמע לגמרי אפילו איסורא ליכא. אלא ודאי שמה שאמר שלא בזמנו מותר לא הוי אלא לאחר זמנו אבל לפני זמנו לא וזה היה מה שרצה להכריח הרה"מ ז"ל ע"כ. ולפי דבריו אלה אפשר לתרץ גם כן מ"ש הרמב"ן ז"ל אמ"ש רבינו בספר המצות לאוין קצ"ט וז"ל ואמר מעת שיגיע זמן שחיטתו לא תאכל עליו חמץ ובגמרא פסחים מנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא בלא תעשה שנאמר לא תאכל עליו חמץ ושם נאמר דכו"ע מיהא חמץ משש שעות ולמעלה דאורייתא וכו' ע"כ. שזה אינו אלא עשה דתשביתו ולא לאו וכו' יעו"ש ואפשר דכוונת רבינו כמ"ש הרב לח"מ בהבנת הרה"מ ז"ל והכוונה דס"ל לרבינו דלר"ש דאמר שלא בזמנו אינו עובר עליו בלא כלום היינו דמותר לגמרי ואפילו עשה אין בו וזה הוא מה שרצה להוכיח הרב דמדקאמר הש"ס דכו"ע אסור דאורייתא משמע דאין הלכה כר"ש בהא דלדידיה היתר גמור הוא ובאמת שדברי התוס' נראין דלר"ש על כרחך איכא עשה מיהא וכ"כ הר"ן ז"ל.

וכל האוכל בזמן הזה. כן כתוב בשתי נוסחאות אחרות כת"י אמנם בנוסח אחר בדפוס כתוב וכל האוכל אחר זמן זה.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה