אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח

פרק א · הלכה ז

הלכה ו

האוכל מן החמץ עצמו בפסח. מבואר הדבר דאפילו בערב פסח אחר חצות נאסר הכל שהוא וכמ"ש רבינו אחר זה מקרא דלא תאכל עליו חמץ דמינה נאסר החצי שיעור כדין כל איסורין שבתורה ומכ"ש שאפילו ההנאה אסר רבינו בערב פסח אחר חצות כמ"ש בדין ט' ומתחילת שעה שישית וכו' והכא נקט בפסח משום דעד השתא בדיני פסח גופיה קעסיק ושוב השמיענו דיני ערב פסח וכן פירש הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג עיין עליו גם בדין ב' כתב רבינו החמץ בפסח אסור בהנאה וכבר נתבאר דאפילו בערב פסח נאסר ודו"ק.

שנאמר לא יאכל וכו'. הקושיא מבואר דכיון דרבינו פוסק כר' יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה כמ"ש פי"ד דמאכלות אסורות למה לי קרא דלא יאכל ותו דכיון דסתם אכילה בכזית מנא ליה דהך לא יאכל היינו אפי' פחות מכזית וכבר נתעורר מרן ז"ל והניחו בצ"ע. ולענ"ד נראה ליישב עמ"ש מרן גופיה בריש פרקין אמ"ש רבינו דאיסור הנאה נפקא לן מלא יאכל לא יהא בו התר אכילה דקשה ע"פ פסקו בהל' מאכלות אסורות כרבי אבהו וכו' א"כ אמאי נקט קרא דלא יאכל וכו' ותירץ ז"ל דכיון דכו"ע מודו בלא יאכל דגם הנאה בכלל ודרשינן לא יהא בו התר אכילה ובפסח כתיב נמי לא יאכל לא נמנע להביאו עיין עליו והשתא משום היא גופא שמעינן דאכילה אפילו כל שהוא אסור דכיון דמרבינן אפילו הנאה דלית בגופה שום אכילה ואינו אלא משום דכשמוכרו לוקח בדמיו שום דבר אכילה כמ"ש רש"י שם ובהנאה לית בה שיעור כלל דלא מצינו שיעור בהנאה ורבינו כתב בהלכות שביתת עשור דהסך אפילו כל שהוא עיי"ש. והחמשה עינויים נפקא לן מקראי כדאיתא בריש פ' יוה"כ והם דאורייתא ולא אסמכתא אם כן איפה כיון דבלא יאכל כו"ע מודו דנכלל בו איסור הנאה מינה דבאכילה אפילו כל שהוא אסר רחמנא דלא יהא בו שום התר אכילה. ואף לענין ברכה האוכל כל שהוא בעי ברוכי דהנאה פורתא מיהא איכא ונמצא דאף שרבינו פוסק דחצי שיעור אסור מן התורה כיון דבפסח איכא קרא דלכו"ע אסר גם ההנאה ומינה דגם אכילה אסר בכל שהוא להכי נקטיה רבינו ובהכי ניחא נמי אידך קושיא דסתם אכילה בכזית דאין הכי נמי דלא יאכל רוצה לומר כזית אלא מדכתיב לא יאכל בצירי ולא כתב לא תאכל קפיד רחמנא אכל שהוא אף שאין בו מלקות ואפילו לאו גמור אין בו וכמ"ש רבינו לעיל דחמץ אסור ולא כתב דחייב מלקות או דעבר אלאו אלא שעל כל פנים הוא נכלל בלאו זה לאוסרו מן התורה ועיין להפר"ח ריש סי' תמ"ג ושוב מצאתי מעין זה להרלב"ח בתשובה סי' י"ז וששתי כעל כל הון.

ותמהני על הרח"א נר"ו שהביא התירוץ הראשון שכתב שם הרב דלא יאכל משמע החפץ אפילו גרגיר וכתב דעם זה אתי שפיר מ"ש הרא"ם דלא יאכל אכילה כל שהוא משמע דכוונתו דתיבת יאכל אפילו לכל שהוא שייך ע"כ. דקשה חדא דזה התירוץ כבר דחאו הרב גופיה שם דאם איתא ללקי אכל שהוא וגם רבינו כתב דהאוכל פחות מכזית חמץ מכין אותו מכת מרדות ותו דלפי דבריו בכוונת הרא"ם ז"ל משמע דרוצה לומר דדוקא בלא יאכל סבירא ליה להרב דכל שהוא משמע ולעולם דבעלמא דכתיב לא תאכל אי נמי לא תאכלו סתם אכילה בכזית דוקא וקשה דאם כן מאי האי דפריך הרב שם מר' יוחנן דחזי לאיצטרפי וכו' הא לא אמרה הרב אלא היכא דכתיב לא יאכל דוקא ופלוגתא דר"י וריש לקיש היינו בכל התורה כולה ואדרבא ר"י במסקנא יליף לה מכל חלב והתם לא כתיב לא יאכל בצירי וגם מסוף דברי הרב שכתב שם והא דמייתי קרא דלא יאכל וכו' משמע דלא שנא ליה בהכי ודו"ק והתירוץ הראשון לעיקר קושיית מרן על דברי רבינו הביאה ג"כ הרלב"ח ועדיין קשה מ"ש ויש ליישב קצת דו"ק.

עוד הקשה מרן ז"ל וז"ל ועמ"ש והאוכל פחות מכזית במזיד וכו' קשיא לי למה לי פחות מכזית דהא אאוכל כל שהוא קיימין וכו' ע"כ. ונראה לי דכוונת רבינו דכל פחות מכזית היינו כל שהוא וקי"ל נמי דחצי שיעור אסור מן התורה והיינו מפחות מכזית עד כל שהוא ולכך כתב רבינו והאוכל פחות מכזית שכולל בו כל שנתמעט מכזית עד גרגיר חרדל ועיין להרב שמות בארץ ביומא דף ע"ד שהכריח מ"ש דחצי שיעור היינו אפילו כל שהוא. אף דרש"י ז"ל כתבו שם להדיא דמדכתיב כל אחלב על כרחך היינו כל שהוא ממש. ועיין עוד לרבינו ריש פ"א דהלכות ברכות ומ"ש מרן ז"ל שם.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה