אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק· רבי מסעוד חי רקח

פרק ז · הלכה ד

הלכה ב

הכהנים שפגלו וכו' חייבין לשלם וכו'. משנה שם, ופירש רש"י בגמרא ששחטום וזרקום לאכול מהם חוץ לזמנן לא הורצו לבעלים ע"כ, וכן פירש רבינו בפירוש המשנה, והמשנה למלך ז"ל נסתפק באם חשב לשם זבח אחר, דקיימא לן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, מי נימא כיון דאין כאן פיגול שהרי כשרים הם, יהיו הכהנים פטורים, או דילמא כיון דעכ"פ צריכים הבעלים להביא קרבן אחר חייבים, וצדד לומר דחייבים כיון שהפסידו להבעלים, אלא שנתקשה על פירוש רש"י ז"ל ורבינו אמאי פירשו כן עיי"ש, ולענ"ד המדקדק בדברי רבינו יראה שאין הדבר תלוי בהפסד הבעלים אלא בהפסד הדבר מצד עצמו, שהרי כתב למעלה הואיל ולא נשתנה הדבר ולא נפסדה צורתו וכו', אבל מדברי סופרים אמרו הואיל והפחית דמיהן הרי זה חייב ומשלם מה שהפחית מדמיהן, ומדסיים וכן כל כיוצא בזה, יש בכללו דהכהנים שפגלו דטעמן שוה מפני פחת הדבר עצמו, אך אם נאמר דרבינו פסק כרב מכח הסוגיא דפרק כיסוי הדם דאתיא כוותיה, ולדידיה ילפינן קנסא מקנסא, מעתה גם בשלא לשמן כיון דהוו מזידין, דין הוא שיתחייבו מטעם שלא יבא כל אחד וכו', ולפי זה רש"י ורבינו פירשו דין עיקר הפיגול לתיבת שפיגלו, וע"פ הטעם יתברר הדין, תדע עוד דקתני התם בברייתא היה עושה עמו בזבחים ואמר לו זבחים שעשיתי עמך נתפגלו נאמן וכו', ויהיב טעמא משום דכל שבידו נאמן, מוכרח דאף שנקטו לשון פיגול הוא הדין לשלא לשמן, דאל"כ איך יביא קרבן אחר אם לא קדמה לו ידיעה מפי הכהן.

וכן העושה מלאכה וכו'. מזה נראה מבואר שרבינו פסק כרב, דסבירא ליה דילפינן קנסא מקנסא ודלא כמו שכתב הרב רבי חיים אבואלעפיא ז"ל, הבאתי דבריו בריש פירקין וכבר ידוע מה שכתב הרב המגיד ז"ל להשגת הראב"ד ז"ל, דהוה מצי למימר ולטעמיך וכו', והוא דוחק גדול, והפרי חדש בשיטתו לגיטין והמשנה למלך יישבו דברי רבינו באופן אחר עיין עליהם, ודע שהמשנה למלך ז"ל תמה על הרי"ף ז"ל דבסוף פרק החובל רצה להכריח דההיא דחייביה ר' גמליאל עשרה זהובים לאותו שקדם וכיסה, דדינא הוא ולא קנסא מדגמר מיניה רב לההיא דנטיעותי קצצת, דהא רב אית ליה דקנסא מקנסא גמרינן, וכתב ז"ל דהרבה יותר מדאי נדחק ליישב דברי הרי"ף ולא עלה בידו וצ"ע, ע"כ. וכבר קדמו בקושיא זו הרב שפתי כהן חו"מ סי' שפ"ב ותגדל התמיהה יותר ויותר שגם הרא"ש ז"ל באותו פרק באותו מקום כתב כדברי הרי"ף ז"ל ממש, אכן מרגניתא אשכחנא בדברי הרב רבי חיים אבואלעפיא ז"ל פרשת שלח לך דף פ"ג שכתב, דלא יליף רב רק היכא דחסריה ממונא כמנסך ומדמע, מה לי מערב יין נסך מה לי מערב תרומה, משא"כ נדון דר' גמליאל דלא חסריה ממון וחייבהו עשרה זהובים מתורת קנס, אין לך בו אלא חידושו, וגם רב יודה דלא ילפינן קנסא מקנסא, ומדיליף מודה דממון הוי ולא קנס ע"כ, ושפתים ישק.

ודע ששם ראיתי להפרי חדש ז"ל שכתב וזה לשונו, וראיתי להרא"ש בבבא קמא בדף צ"ח, שכתב דהא דפרכינן בגיטין מהעושה מלאכה במי חטאת, ומשני דהיינו טעמא דפטור משום דליכא אלא מחשבה בעלמא והוי גרמא בעלמא ופטור, היינו כרבנן דרבי מאיר דלית להו דינא דגרמי וכו', וזה היפך דעת הרמב"ם דהא איהו פסק דדיינינן דינא דגרמי, ואפ"ה פסקה להך דהעושה מלאכה דפטור מדיני אדם וצ"ע, ועוד אני תמיה בדברי הרא"ש בלמעלה בסמוך כתב דהעושה מלאכה בפרת חטאת הוי גרמא בנזיקין ופטור לכו"ע, וזה היפך מה שכתב כאן, וכעת אין לי פנאי לעיין וצ"ע עכ"ל, נתאמץ ז"ל להקשות על הרא"ש מכח דברי רבינו דפסקא להך דהעושה מלאכה דפטור מדיני אדם, גם מה שהקשה על הרא"ש ז"ל שדבריו סתרי אהדדי איני רואה שום סתירה, דהרא"ש ז"ל תחילה הזכיר אותם השנויים בפרק הכונס (בבא קמא דף נ"ו), בחלוקה דגרמא בנזיקין דמנו בהדייהו עושה מלאכה בפרת חטאת וכו', ובדינא דגרמי הביא שני פירושים, חד היכא דהוא בעצמו עושה היזק לממון חבירו וברי היזקא, והפירוש השני היכא דבשעת מעשה נעשה ההיזק, ושוב נרגש מהסוגיא דפרק הניזקין דמוקים לעושה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת ע"י מחשבה דפטור מדיני אדם, ואמאי הוי גרמא, הא כיון שהוא בעצמו הזיק וברי היזקא אין זו גרמא, לזה תירץ דההיא כרבנן אתיא, דלא מחלקי בין דינא דגרמי לגרמא, ולפי זה סוגיא דהכונס שהזכיר לעיל דחשיב עושה מלאכה בפרת חטאת גרמא, והיינו ההיא דהכונס פרה כדי שתינק ותדוש, ואין זה פלא אם רבינו לא סבירא ליה כהרא"ש ז"ל בהא, וכמו שיבא לקמן, כל שכן דאתיא כרבנן, אבל לדידן דקיימא לן כרבי מאיר דמחייב בדינא דגרמי, עושה מלאכה בפרת חטאת מחייב אף שאין שם אלא מחשבה, מכיון דברי היזקא ובעצמו עשאה, וכבר העיד על עצמו הפרי חדש שמחמת [חוסר] הפנאי הניחה בצ"ע.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה