מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה כא
החובל בהן חייב והן שחבלו וכו'. הרב כנסת הגדולה חו"מ סי' תכ"ד בהגהת הבית יוסף אות ו' כתב, וזה לשונו: אע"ג דחרש שוטה וקטן שחבלו באחרים פטורים, היינו לשלם ממון אבל מלקות חייבים וכו', ע"כ. ואין ספק שט"ס הוא מהדפוס, שהרי חרש שוטה וקטן פטורים משום דלאו בני דיעה נינהו, ואיך תיסק אדעתין לחייב מלקות, וצריך לומר נשים ועבדים, עוד כתב שם משם הסמ"ע ז"ל סי' שפ"ח אות ו' דאפשר דלא כתב במרדכי כן כי אם בדלית לה נכסי מלוג, וסיים ולי הדבר פשוט, ואחרי המחילה הראויה לא ראו דברי המרדכי במקומם דשם כתב להדיא, והוא הדין לענין ממון אם יש להם ממון על מנת שאין לבעלה רשות בה מוציאין אותו מידה ונותנים אותו לנמסר, אפילו נכסי מלוג יחליטו ביד הנמסר הגוף והבעל יאכל פירות עד יום מותה עכ"ל, הרי מבואר כדבריו [דבדאית] לה נכסי מלוג קאמר.