אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק· רבי מסעוד חי רקח

פרק ג · הלכה ב

הלכה א

המבייש את הערום וכו'. כבר ידוע מה שכתב הרב המגיד, דרבינו אינו מחלק בביוש הערום דכיון שאינו מתבייש מבני אדם הרואים אותו ערום לאו בר בושת הוא וכפירוש רש"י ז"ל דלא כהתוס' והרשב"א ז"ל שחילקו בדבר ע"כ, והרב בית יוסף ז"ל חו"מ סי' ת"כ כתב עליו דאינו מוכרח, וסיים, וכיון דאפיק ממונא הוא נקטינן כדעת ר"י והרשב"א ז"ל ע"כ, והקשה עליו הרב לח"מ ז"ל [על מ"ש] דאין מוכרח, הרי מדכתב רבינו המבייש את הערום מוכרח שהיה ערום והוא ביישו דאי דרך הפשט קאמר הא אין שייך הפשט בערום, ומאי פטור שייך ביה כיון דעניינו לא שייך, ועוד הקשה במה שסיים הרב בית יוסף, וכיון דאפוקי ממונא הוא נקטינן כדעת ר"י והרשב"א ז"ל, עיי"ש דנהפוך הוא דר"י והרשב"א ז"ל מחייבי, ומכח זה הגיה נקטינן כרש"י והרמב"ם ז"ל, ע"כ. הנה לקושיא ראשונה שהקשה על הרב בית יוסף, אי מהא לא איריא, דגם לישנא דמתניתין דקתני המבייש את הערום לדעת רש"י ז"ל היינו דרך הפשטת בגדים כדברי הברייתא ממש, והכוונה שביישו דרך ערימותו אלא ההכרח הנכון נראה, מדקבעם רבינו לשני חלוקות שכתב, המבייש את הערום וכו' פטור, ושוב [כתב] חלוקה אחרת לחיוב נשבה הרוח והפכה שוליו וכו', מוכרח דמילי מילי קתני וכדברי רש"י ז"ל, אף אפשר דכוונת הרב בית יוסף במה שכתב דאינו מוכרח, היינו ממה שכתב רבינו נשבה הרוח והפכה שוליו וכו', דמשמע דאם עצמו התחיל בדבר פטור, והיינו מה שכתב ברישא דהמבייש את הערום וכו', אך אם איתא הוי ליה לפרש, עוד אני תמיה על הרב בית יוסף ז"ל דלמה כתב דאינו מוכרח, הרי לפי פסקו שהוא האמת דאפוקי ממונא, כלומר וכיון דאיכא פלוגתא לא מפקינן ממונא, וגם אם היו דברי רבינו שקולין יפה, לנו לפרשם ע"פ מה שהדעת מכריח, ומה שהגיה הרב לחם משנה ז"ל הוא קצת רחוק, ויותר היה נראה להגיה לא נקטינן כר"י והרשב"א וכן כתב הפרישה ז"ל עיין עליו.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה