מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק· רבי מסעוד חי רקח
פרק ג · הלכה א
כיצד משערין הבושת וכו'. הנה ראיתי להרב לח"מ ז"ל, שהביא דברי הרא"ש ז"ל שהקשה להרי"ף ז"ל, דלמה לא פסק כרבי שמעון דאוקימו למתניתין כוותיה, וסבירא ליה דרואין אותן כאילו הם בני חורין וכו', ותירץ דסמך אמתניתין דלקמן דקאמר הכל כלפי כבודו וכו', ומסיק דלקולא קאמר, ורבי עקיבא קאמר עלה אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הן בני חורין, אלמא דלעשיר משערינן כבני חורין שירדו מנכסיהן וכו', זה לא שייך לדעת רבינו שהרי לא הזכיר המשנה דלקמן וכו', וצ"ע ע"כ. והעיני בשר לו ראה יראה שאחרי המחילה הראויה מכבוד רבנותו של הרא"ש ז"ל, מה שכתב שם אלא דלעשיר משערינן כבני חורין שירדו מנכסיהן, מדקאמר הכל לפי כבודו, דמשמע שיעור זה לעשיר ולפחות לפי כבודו והיינו כר' שמעון וכו' ע"כ, אילו היה זה הכרח עצום היינו מודים לו שזאת היתה כוונת הרי"ף ז"ל, אך אינו כן, דאמאי לא נפרש הדברים כפשטן דהכל לפי כבודו לדעת תנא קמא, היינו בין לעני בין לעשיר שוה להכל לפי המבייש והמתבייש שאמרו באידך מתניתין כלשון רבי יהודה, ממה שאיתא בברייתא שאמר הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, ומאי דדחו דברי רבי יהודה אינו אלא מכח דין הסומא, ומשו"ה אמרו מחוורתא מתניתין כר"ש, כלומר אף שיש פנים מאירים לרבי יהודה שלשונו כלשון המשנה, לרווחא דמלתא מחוורתא כר"ש וכלפי דברי ר"ע עיי"ש, ומדחזינן באידך מתניתין דקתני הכל לפי כבודו שהוא לשון מכוון לאידך מתניתין ודברי רבי יהודה, לכך ראו הרי"ף ורבינו זלה"ה לפסוק כסתם מתניתין ולא ביארו, וכבר זכיתי ומצאתי כדברי, במהרש"ל בספר ים של שלמה [פרק ח'] סי' ט"ז עיי"ש שהאריך, והאמת יורה דרכו.