מעשה רקח על הלכות בכורים· רבי מסעוד חי רקח
פרק יב · הלכה טו
או המוכר עובר חמורו של כותי. טעות סופר הניכר הוא וצ"ל עובר חמורו לכותי ואמרו בגמ' דהוה שייך למקנסיה משום דקמפקע מקדושתיה ופי' רש"י שהגוי יעשה בו מלאכה בשבת אמנם התוס' פי' משום קדושת הפטר חמור שיוליד זה עיי"ש.
ועל מ"ש רבינו
היה לו בו או באמו אבר אחד וכו' ידוע מ"ש הטור יו"ד סי' ש"כ דמאי איריא אבר אחד הא אפילו כל שהוא פוטר ומרן ז"ל הליץ בעד רבינו דבעינן אבר שלם דוקא ומשכחת לה באבר שלם ולא יהיה בעל מום כגון יתר כמין אצבע בידיו או ברגליו ואין בו עצם ע"כ. ולענ"ד הוא דוחק גדול חדא דרבינו כתב כגון ידו או רגלו דמשמע דוקא ולפי' מרן ז"ל היה לו לכתוב כגון בידו או ברגלו ותו דרבינו מילתא פסיקתא קתני ולפי' מרן לא איירי אלא במציאות דיתר כמין אצבע וכו' ותו דמציאות זה הו"ל תלתולי בשר כדקי"ל בענין טרפיות ואין לו שם אבר על כן היה נראה דכוונת רבינו אפילו בחלק קל מהאבר וידויק ממ"ש
ואם כשיחתך חלק הכותי וכו' דמשמע החלק שיש לו עם הישראל באבר ומ"ש מתחילה היה לו בו או באמו אבר אחד הכוונה שהיה לו שותפות עם הישראל באבר אחד וכו' ובהכי תתורץ קושיית הטור אך אכתי יש לגמגם דמנא לן דאם חסר מהאבר כל שהוא דלא הוי בעל מום עיין לרבינו פ"ב (דה"מ) [דאיסורי מזבח] ופ"ב דבכורות: